היום הראשון של חג הקורבן הפך ליום של כעס ועצב המוני עבור הפלשתינים. העם הפלשתיני מההתחלה ראה בסדאם חוסיין כידיד טוב, ועם ההכרזה על מועד ההוצאה להורג, הפך נושא התלייה לנושא העיקרי ברחוב הפלשתיני.
אבל ההנהגה הפלשתינית הרשמית שומרת על שתיקה רועמת נוכח הוצאת סדאם להורג. יו"ר הרשות אבו-מאזן אינו יכול להתבטא בנושא לאחר נירמול יחסיו עם כוויית, אוייבת מרה של סדאם. אין לו ענין להרגיז את הכווייתים דווקא כעת. הדבר קשה גם לראש הממשלה איסמעיל הנייה בשל הקפדתו לשמור על יחסיו עם איראן, אף היא אוייבת של סדאם. גם לו אין ענין להכריז הכרזות צער על מות סדאם, ולעצבן את פטרוניו בטהרן.
אבו עות'מאן, פעיל לאומי ואסיר וותיק ממחנה הפליטים דהיישה שליד בית לחם, תלה ליד החנות שלו מודעת אבל לאומה הערבית בשל מותו של "השאהיד סדאם חוסיין". בתחבורה הציבורית ניתן היה לראות את הפלשתינים כשהם מתאבלים על "הכבוד הערבי". בחלק מהשכונות נתלו דגלים שחורים, והחזית העממית לשחרור פלשתין הכריזה על 3 ימי אבל.
בכירים מתנועת פתח (לא מהרשות ולא מהממשלה) מיהרו לגנות את "פשע תלייתו של סדאם". עבאס זכי חבר הוועד המרכזי של תנועת פתח אמר היום: "לצערי מה שקורה בעיראק אינו מתיישב עם השכל הישר, ולא עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי. זוהי סוגיה פוליטית, ותלייתו של סדאם ביום הראשון של חג הקורבן מצביע על היקף ההתערבות החיצונית בענייני עיראק."
איסמעיל רדוואן, דובר תנועת חמאס (אינו דובר הממשלה) אמר: המשפט של סדאם הוא משפט פוליטי אמריקני שתוצאותיו ידועות מראש, ולכן הוצאתו להורג מהווה סטירה לשלטון הערבי החלש ששמר על שתיקה ולא העז להתנגד לרצונה של ארה"ב. זה מסר לכל מי שמתנגד לארה"ב, אנחנו אומרים כי ארה"ב מבצעת פשעים נגד העם הפלשתיני והעיראקי, מי ישפוט את הממשל האמריקני על פשעים אלה?
קייס עבד אל-כרים (אבו לילא) חבר המועצה המחוקקת ומהנהגת החזית הדמוקרטית אמר כי משפטו של סדאם בצל כיבוש זר אינו לגיטימי, "זה נחשב לפשע נגד האנושות" הוא אמר.
ברחובות רמאללה סייר רכב עם מגבר וקרא להמונים להכריז על אבל בעיר. עדי ראייה מסרו כי ברכב היו פעילי פתח.
אנשי הדת נוצרים כמוסלמים לא שתקו לנוכח האירוע, עטאללה חנא ראש הכנסייה היוונית אורתודוכסית וכן אנשי הדת המוסלמים גינו בתוקף את תלייתו של סדאם.