לקח השואה היה צריך להאיר את דרכי שופטי ביהמ"ש העליון, לרבות הנשיא לשעבר ברק, כי 50 שנה אחרי השואה, המטרה היא להגן על מדינת ישראל ועל היהודים בתוכה. כך אומרת יו"ר ארגון שורת הדין,עורכת הדין ניצנה דרשן לייטנר, בראיון ליומן ערוץ 7.
דרשן לייטנר מתייחסת לדברי נשיא ביהמ"ש העליון הפורש אהרון ברק בכנס שהתקיים ביום ה' בבר אילן ושהוקדש לתרומתו של ברק לעולם המשפט. בכנס השיב ברק לביקורת שנמתחה עליו בעיקר בעקבות פסק דינו המתיר לפלשתינים לתבוע פיצויים ממדינת ישראל. "אני ציוני בכל רמ"ח איברי ובטחון המדינה יקר לי כמו לכל אחד מהיותר ימניים במדינה", אמר ברק. הוא הוסיף כי כנער בגטו נשא עימו את המסר שיש להגן על זכויותיו של כל אדם ושל כל מיעוט. 'כבוד האדם שנולד בצלם אלקים יקר לי מאד מאד' , הדגיש ברק.
דרשן לייטנר אומרת כי אפשר שמתקופת השואה שאב ברק את נטייתו הפרו פלשתינית אבל יכול להיות שהשואה הביאה בסופו של דבר את הציונות להקים את מדינת ישראל. לפיכך "לקח השואה היה צריך להאיר את דרכי שופטי ביהמ"ש העליון לרבות הנשיא לשעבר אהרון ברק לכך שכ 50 שנה אחרי השואה המטרה היא להגן על מדינת ישראל ועל היהודים שגרים בה".
נכון שיש מיעוט ערבי ויש להגן גם על זכויותיו אבל הגדולה שבדמוקרטיות לא יכולה להגן על זכויות הרוב וזכויות המיעוט בעיתות מלחמה, מדגישה דרשן לייטנר. לדבריה, שופטי העליון בפסיקותיהם גורמים נזק משמעותי וחמור מאד למדינת ישראל כמדינה יהודית. "בעיתות מלחמה זכויות מדינה דמוקרטית אינן יכולות לשכון עם זכויות מדינה יהודית. זו הנקודה ששופטי ביהמ"ש העליון אינם מבינים".
הם יכולים להעמיד פנים שמדינת ישראל אינה מוקפת אויבים, שאין לה אוכלוסיה עוינת שגרה בתוכה ומזנבת בה, שכל שכנותיה אינן קוראות להשמדתה בנשק להשמדה המונית ובפצצת גרעין. "אך המציאות היא שאנו חיים תוך מיעוט שרוצה להרוג אותנו. מי שמגן על זכויותיו של אותו מיעוט לוקח בהכרח מזכויותיהם של היהודים. הגנה על זכויות אדם אינה מתנהלת בואקום ואם נותנים משהו לפלשתינים לוקחים אותו מהיהודים".
מוכרת לי ההנחה 'המוטעית' השמאלנית כי התסכול והייאוש הם שמובילים לפיגועים, מוסיפה דרשן לייטנר, אך המציאות מלמדת כי גם אם מיטיבים עם הפלשתינים הדבר אינו עוזר. עם זאת, לא סוגיה זו היא שעומדת בבסיס פסיקותיהם של שופטי ביהמ"ש העליון. "הם באמת מאמינים שיש להטיב עם הפלשתינים כי הם נולדו בצלם אלקים. מאחר וכך היא עמדתם, בפסיקותיהם הם גוזלים מהיהודים".
דוגמאות לכך יש לדבריה למכביר בפסיקותיהם. למשל, בנושא הגדר. לדברי דרשן לייטנר "הפלשתינים באים ועותרים בטענה כי תוואי הגדר פוגע בזכויותיהם וביהמ"ש קובע שיש להזיזה. טענותיו של צה"ל בדבר נחיצותה של הגדר במקום זה בדיוק אינן משנות, ובג"ץ מורה להזיז ובהכרח פוגע בישוב היהודי השכן". דוגמא נוספת, לדבריה היא סוגיית הסיכולים הממוקדים. "העמדנו בפני ביהמ"ש את זכויותיהם של הפלשתינים אשר נפגעות כאשר יורים ומחסלים פלשתיני חמוש ולצידו 13 שאינם חמושים. אבל מול זה קיימות זכויות של יהודים. אם לא תחסל את אותו חמוש יהודים יתפוצצו באוטובוס בירושלים או מהתפוצצות יעלה בית מלון בלהבות בערב פסח".
בעיתות מלחמה הדמוקרטיות האמיתיות, מגנות על זכויות אזרחיהן שנאמנים להן, אומרת דרשן לייטנר. "ידוע מה עשתה ארה"ב לעם היפני במלחמה העולם השניה. היא החריבה שתי ערים כדי להציל את חייליה. עד היום בגואנטנמו כלואים אלפי אפגנים במשך שנים תחת מעצר מנהלי וללא זכות גישה לבית משפט עליון בארה"ב. שופטי ביהמ"ש העליון בארה"ב 'הם למעלה והם אינם צריכים להתחשב באיש. הם צריכים לשמור ולהגן על זכויות האזרחים בארה"ב'. לעומת זאת, בארץ נראה לפעמים, 'ואומר זאת בזהירות', שלשופטי בית המשפט העליון אכפת יותר איך ייראו בקמפוסים האמריקניים שבהם הם הולכים ללמד בחופשות הקיץ או איך ייראו בעיני הפרלמנט האירופי שעימם הם נפגשים אחת לכמה שנים, מאשר איך ייראו בעיני אזרחי מדינת ישראל".
דרשן לייטנר צופה כי למרות חילופי הגברי בבית המשפט העליון וכניסת נשיאה חדשה לבית המשפט העליון דורית בייניש, בשנים הקרובות ילך בית המשפט בדרכם של השופטים שמגר וברק שקראו לשפיטות יתר של כל מוסד שקיים במדינה, והרחבת זכות העמידה לכל מי שמעונין וחפץ לפנות לבג"ץ.
עם זאת לדעתה הכוח שהחזיקו בידיהם שופטי ביהמ"ש העליון הולך ונחלש. "מסוף תקופת שמגר ובמהלך תקופת ברק, הציבור בארץ איבד אמון בבית המשפט העליון". נכון שאין בכוחו של הציבור לפעול נגד ביהמ"ש העליון שכן אי אפשר להפילו ואי אפשר להקימו והוא נבחר בידי ועדה מיוחדת. אבל, מוסיפה דרשן לייטנר, "יכול להיות שהנגיסה של אמון הציבור ברשות השופטת תביא את בתי המשפט לשינוי. ייתכן שהדבר יוביל לכך שבתי המשפט לא יתערבו בהליך מנהלי, בשאלה האם לצבא יש זכות לצאת למלחמה או לא ובדברים שנתונים רק בידי הרשות המבצעת. אז הדבר יחזור לידי הממשלה כלומר לידי הציבור שהוא זה שמקים ומפיל ממשלה".
דרשן לייטנר מתייחסת לדברי נשיא ביהמ"ש העליון הפורש אהרון ברק בכנס שהתקיים ביום ה' בבר אילן ושהוקדש לתרומתו של ברק לעולם המשפט. בכנס השיב ברק לביקורת שנמתחה עליו בעיקר בעקבות פסק דינו המתיר לפלשתינים לתבוע פיצויים ממדינת ישראל. "אני ציוני בכל רמ"ח איברי ובטחון המדינה יקר לי כמו לכל אחד מהיותר ימניים במדינה", אמר ברק. הוא הוסיף כי כנער בגטו נשא עימו את המסר שיש להגן על זכויותיו של כל אדם ושל כל מיעוט. 'כבוד האדם שנולד בצלם אלקים יקר לי מאד מאד' , הדגיש ברק.
דרשן לייטנר אומרת כי אפשר שמתקופת השואה שאב ברק את נטייתו הפרו פלשתינית אבל יכול להיות שהשואה הביאה בסופו של דבר את הציונות להקים את מדינת ישראל. לפיכך "לקח השואה היה צריך להאיר את דרכי שופטי ביהמ"ש העליון לרבות הנשיא לשעבר אהרון ברק לכך שכ 50 שנה אחרי השואה המטרה היא להגן על מדינת ישראל ועל היהודים שגרים בה".
נכון שיש מיעוט ערבי ויש להגן גם על זכויותיו אבל הגדולה שבדמוקרטיות לא יכולה להגן על זכויות הרוב וזכויות המיעוט בעיתות מלחמה, מדגישה דרשן לייטנר. לדבריה, שופטי העליון בפסיקותיהם גורמים נזק משמעותי וחמור מאד למדינת ישראל כמדינה יהודית. "בעיתות מלחמה זכויות מדינה דמוקרטית אינן יכולות לשכון עם זכויות מדינה יהודית. זו הנקודה ששופטי ביהמ"ש העליון אינם מבינים".
הם יכולים להעמיד פנים שמדינת ישראל אינה מוקפת אויבים, שאין לה אוכלוסיה עוינת שגרה בתוכה ומזנבת בה, שכל שכנותיה אינן קוראות להשמדתה בנשק להשמדה המונית ובפצצת גרעין. "אך המציאות היא שאנו חיים תוך מיעוט שרוצה להרוג אותנו. מי שמגן על זכויותיו של אותו מיעוט לוקח בהכרח מזכויותיהם של היהודים. הגנה על זכויות אדם אינה מתנהלת בואקום ואם נותנים משהו לפלשתינים לוקחים אותו מהיהודים".
מוכרת לי ההנחה 'המוטעית' השמאלנית כי התסכול והייאוש הם שמובילים לפיגועים, מוסיפה דרשן לייטנר, אך המציאות מלמדת כי גם אם מיטיבים עם הפלשתינים הדבר אינו עוזר. עם זאת, לא סוגיה זו היא שעומדת בבסיס פסיקותיהם של שופטי ביהמ"ש העליון. "הם באמת מאמינים שיש להטיב עם הפלשתינים כי הם נולדו בצלם אלקים. מאחר וכך היא עמדתם, בפסיקותיהם הם גוזלים מהיהודים".
דוגמאות לכך יש לדבריה למכביר בפסיקותיהם. למשל, בנושא הגדר. לדברי דרשן לייטנר "הפלשתינים באים ועותרים בטענה כי תוואי הגדר פוגע בזכויותיהם וביהמ"ש קובע שיש להזיזה. טענותיו של צה"ל בדבר נחיצותה של הגדר במקום זה בדיוק אינן משנות, ובג"ץ מורה להזיז ובהכרח פוגע בישוב היהודי השכן". דוגמא נוספת, לדבריה היא סוגיית הסיכולים הממוקדים. "העמדנו בפני ביהמ"ש את זכויותיהם של הפלשתינים אשר נפגעות כאשר יורים ומחסלים פלשתיני חמוש ולצידו 13 שאינם חמושים. אבל מול זה קיימות זכויות של יהודים. אם לא תחסל את אותו חמוש יהודים יתפוצצו באוטובוס בירושלים או מהתפוצצות יעלה בית מלון בלהבות בערב פסח".
בעיתות מלחמה הדמוקרטיות האמיתיות, מגנות על זכויות אזרחיהן שנאמנים להן, אומרת דרשן לייטנר. "ידוע מה עשתה ארה"ב לעם היפני במלחמה העולם השניה. היא החריבה שתי ערים כדי להציל את חייליה. עד היום בגואנטנמו כלואים אלפי אפגנים במשך שנים תחת מעצר מנהלי וללא זכות גישה לבית משפט עליון בארה"ב. שופטי ביהמ"ש העליון בארה"ב 'הם למעלה והם אינם צריכים להתחשב באיש. הם צריכים לשמור ולהגן על זכויות האזרחים בארה"ב'. לעומת זאת, בארץ נראה לפעמים, 'ואומר זאת בזהירות', שלשופטי בית המשפט העליון אכפת יותר איך ייראו בקמפוסים האמריקניים שבהם הם הולכים ללמד בחופשות הקיץ או איך ייראו בעיני הפרלמנט האירופי שעימם הם נפגשים אחת לכמה שנים, מאשר איך ייראו בעיני אזרחי מדינת ישראל".
דרשן לייטנר צופה כי למרות חילופי הגברי בבית המשפט העליון וכניסת נשיאה חדשה לבית המשפט העליון דורית בייניש, בשנים הקרובות ילך בית המשפט בדרכם של השופטים שמגר וברק שקראו לשפיטות יתר של כל מוסד שקיים במדינה, והרחבת זכות העמידה לכל מי שמעונין וחפץ לפנות לבג"ץ.
עם זאת לדעתה הכוח שהחזיקו בידיהם שופטי ביהמ"ש העליון הולך ונחלש. "מסוף תקופת שמגר ובמהלך תקופת ברק, הציבור בארץ איבד אמון בבית המשפט העליון". נכון שאין בכוחו של הציבור לפעול נגד ביהמ"ש העליון שכן אי אפשר להפילו ואי אפשר להקימו והוא נבחר בידי ועדה מיוחדת. אבל, מוסיפה דרשן לייטנר, "יכול להיות שהנגיסה של אמון הציבור ברשות השופטת תביא את בתי המשפט לשינוי. ייתכן שהדבר יוביל לכך שבתי המשפט לא יתערבו בהליך מנהלי, בשאלה האם לצבא יש זכות לצאת למלחמה או לא ובדברים שנתונים רק בידי הרשות המבצעת. אז הדבר יחזור לידי הממשלה כלומר לידי הציבור שהוא זה שמקים ומפיל ממשלה".