תושב איזור ירושלים היה מתלווה לנסיעות באוטובוסים לא כל כך כדי לנסוע אלא בעיקר על מנת לרדת בתחנה, שם היה פותח את תא המטען וממנו שולף תיקים ומזוודות. את מה שמצא היה מוכר לערבים במזרח ירושלים.
באחד הנסיעות כשל גנב תאי המטען והוא זוהה על ידי אחד הנוסעים שחשד בו. האיש נמלט מהמקום אבל טבעו של הרגל הוא שלא לחדול מ"משיכת" התיקים וגם בעת בריחתו מהנוסע שזיהה אותו נטל שקיק שמאוחר יותר התגלה כשקית תפילין.
זמן מה לאחר האירוע נלכד הגנב ובית המשפט השית עליו מספר חודשי מאסר. הרב יוסף אפשטיין מספר כי "בתקופת מאסרו, הרהר בתשובה על מעשיו, אבל ענין התפלין הגנובים הטרידו במיוחד (כי על אף ש"סחר" בעבר בחפצים יקרים, מעולם לא עלה בדעתו לסחור בכאלה), והחליט שכשיבוא היום ויצא מעונשו על מעשיו שבעבר יחזור בתשובה שלמה, ואם ירצה השם, אפילו יחזיר את התפלין הגנובים לבעליו".
כעת, לאחר שחרורו, הוא מבקש לתקן את מעשיו ולהשיב את החפצים לבעליהם כאשר יעד מרכזי שם לו הגנב החוזר בתושבה להשיב את התפילין. במסגרת מאמציו לאיתור בעלי התפילין החליט לספר את סיפורו ולהעביר את השקית הגנובה למפעל התפילין 'תפילין בית אל'. זאת מתוך תקווה שהבעלים שזוכר את האירוע ייצור קשר עם המפעל ויקבל לידיו את זוג התפילין האבודים.