במסגרת דיוניה שמעה אתמול ועדת וינוגרד לחקר כשלי המלחמה האחרונה בלבנון את חוות דעתו של מי שפיקד בעבר על אוגדת הגליל, תא"ל במיל. חבר הכנסת אפי איתם.
שר ביטחון אינו מבין בביטחון וראש ממשלה שלא קבע את מטרות המלחמה, אבל ניהול המלחמה הוא שהביא את הכישלון. שום דבר לא מצדיק את הכישלון בניהול המלחמה. בשבוע השני של המלחמה היו לרמטכ"ל מיטב הכלים, היה די סד"כ ודי כוח אש כדי לנצח. תוך זמן קצר היה ניתן להתעדכן ולתקן את הדרוש תוך כדי הקרבות, אבל הניהול הכושל הוביל לכשלון.
חבר הכנסת איתם מספר שבדבריו חילק את ההתייחסות הישראלית לגבול הצפון לשלוש תקופות: האחת בה הוא עצמו לחם וכיהן כאחרון הפקדים שלדבריו התנהלו מתוך תפיסה התקפית שבבסיסה עמד העיקרון בו יש "להעביר את הלחימה לשטח האויב. להפוך אותו לנרדף. כך לא אפשרנו לו להתפתח למימדים שבהם מצאנו אותו בתחילת המלחמה".
הפרק השני, אומר איתם, הוא הפרק בן שש השנים בהם החלה "התנוונות מחשבתית ומבצעית", כהגדרתו. "מטרת האוגדה והצבא בשש השנים שקדמו למלחמה הייתה שלא להיחטף. כך לא מימשנו את ריבונותינו בגבול הצפון. הצבא לא סייר על הגבול. התראות לפריצת הגדר לא נבדקו מחשש לחטיפות וכך אבד כל ערכה של ההתראה הממוחשבת. ויתרנו על הנוכחות בגבול הצפון בה בשעה שהחיזבאללה נערך למלחמה". את תקופה זו ליווה איתם כמשקיף, בחלק מהזמן כחבר ועדת החוץ והביטחון בממשלת שרון הראשונה. "בועדת החוץ והביטחון עשינו עבודת מעקב ופיקוח וניסינו להתריע", הוא אומר.
התקופה השלישית אותה ניתח איתם בפני ועדת וינוגרד היא תקופת המלחמה. את מרבית ההאשמות על כשלי המלחמה וניהולה מפנה איתם כלפי הפיקוד הגבוה בצה"ל. "ככל שמתקרבים התחקירים ברור שהכשל הוא לא בחיילים ולא בקצינים בדרגות המצ"פ והמג"ד. אלה דווקא היו איתנים והקרינו עוצמה. יש בעובדה הזו כדי לעודד אותנו. יש עם מי לתקן את הקלקולים. גם אמצעי הלחימה היו טובים. מי שחושב שהכשל היה בציוד של הטנקים טועה. הכשל היה של איכות המצביאות", קובע איתם ומבהיר כי האשם מוטל על כתפי הקצינים מרמת המטכ"ל ועד הרמטכ"ל.
עם זאת לא מסיר איתם את האחריות מהדרג המדיני שבו "שר ביטחון אינו מבין בביטחון וראש ממשלה שלא קבע את מטרות המלחמה, אבל ניהול המלחמה הוא שהביא את הכישלון. שום דבר לא מצדיק את הכישלון בניהול המלחמה. בשבוע השני של המלחמה היו לרמטכ"ל מיטב הכלים, היה די סד"כ ודי כוח אש כדי לנצח. תוך זמן קצר היה ניתן להתעדכן ולתקן את הדרוש תוך כדי הקרבות, אבל הניהול הכושל הוביל לכשלון".
כשאיתם מתבקש לחדד את דבריו ולהבהיר אם הוא דורש מחלוץ להתפטר מכהונתו, הוא אומר "אני מוכן לתת עוד זמן קצר להשלמת התחקירים, אבל אני מתרשם שבסופו של מהלך חלוץ יצטרך לפרוש מתפקידו. אין ספק שאם תא"ל הירש ואלוף הפיקוד אדם היו צריכים לשאת באחריות. קשה לבודד את הדרג הגבוה יותר ואת הדרג המדיני".
יצוין כי איתם מבקר גם את הנהגת השנים שקדמו לשנות המלחמה. "לשש השנים שקדמו למלחמה יש השפעה נרחבת. למופז כרמטכ"ל וכשר ביטחון וליעלון כרמטכ"ל יש אחריות, אבל לא הם העניין. שום דבר לא מצדיק את כשלון הרמטכ"ל בניהול המלחמה".
איתם הוסיף וסיפר שעל פי החלטת יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי, תוקם ועדת משנה מיוחדת בראשותו של איתם וזו תבחן את מסלולי הקידום של פיקוד קציני הצבא ואת מסלולי ההכשרה. זאת בהתייחס לביקורת שהציב מבקר המדינה על כשלים במסלולי ההכשרה, כשלים שבעקבותיהם בעלי סמכויות פיקדו על תחומים בהם אין להם די הכשרה וידע נדרש.
שר ביטחון אינו מבין בביטחון וראש ממשלה שלא קבע את מטרות המלחמה, אבל ניהול המלחמה הוא שהביא את הכישלון. שום דבר לא מצדיק את הכישלון בניהול המלחמה. בשבוע השני של המלחמה היו לרמטכ"ל מיטב הכלים, היה די סד"כ ודי כוח אש כדי לנצח. תוך זמן קצר היה ניתן להתעדכן ולתקן את הדרוש תוך כדי הקרבות, אבל הניהול הכושל הוביל לכשלון.
חבר הכנסת איתם מספר שבדבריו חילק את ההתייחסות הישראלית לגבול הצפון לשלוש תקופות: האחת בה הוא עצמו לחם וכיהן כאחרון הפקדים שלדבריו התנהלו מתוך תפיסה התקפית שבבסיסה עמד העיקרון בו יש "להעביר את הלחימה לשטח האויב. להפוך אותו לנרדף. כך לא אפשרנו לו להתפתח למימדים שבהם מצאנו אותו בתחילת המלחמה".
הפרק השני, אומר איתם, הוא הפרק בן שש השנים בהם החלה "התנוונות מחשבתית ומבצעית", כהגדרתו. "מטרת האוגדה והצבא בשש השנים שקדמו למלחמה הייתה שלא להיחטף. כך לא מימשנו את ריבונותינו בגבול הצפון. הצבא לא סייר על הגבול. התראות לפריצת הגדר לא נבדקו מחשש לחטיפות וכך אבד כל ערכה של ההתראה הממוחשבת. ויתרנו על הנוכחות בגבול הצפון בה בשעה שהחיזבאללה נערך למלחמה". את תקופה זו ליווה איתם כמשקיף, בחלק מהזמן כחבר ועדת החוץ והביטחון בממשלת שרון הראשונה. "בועדת החוץ והביטחון עשינו עבודת מעקב ופיקוח וניסינו להתריע", הוא אומר.
התקופה השלישית אותה ניתח איתם בפני ועדת וינוגרד היא תקופת המלחמה. את מרבית ההאשמות על כשלי המלחמה וניהולה מפנה איתם כלפי הפיקוד הגבוה בצה"ל. "ככל שמתקרבים התחקירים ברור שהכשל הוא לא בחיילים ולא בקצינים בדרגות המצ"פ והמג"ד. אלה דווקא היו איתנים והקרינו עוצמה. יש בעובדה הזו כדי לעודד אותנו. יש עם מי לתקן את הקלקולים. גם אמצעי הלחימה היו טובים. מי שחושב שהכשל היה בציוד של הטנקים טועה. הכשל היה של איכות המצביאות", קובע איתם ומבהיר כי האשם מוטל על כתפי הקצינים מרמת המטכ"ל ועד הרמטכ"ל.
עם זאת לא מסיר איתם את האחריות מהדרג המדיני שבו "שר ביטחון אינו מבין בביטחון וראש ממשלה שלא קבע את מטרות המלחמה, אבל ניהול המלחמה הוא שהביא את הכישלון. שום דבר לא מצדיק את הכישלון בניהול המלחמה. בשבוע השני של המלחמה היו לרמטכ"ל מיטב הכלים, היה די סד"כ ודי כוח אש כדי לנצח. תוך זמן קצר היה ניתן להתעדכן ולתקן את הדרוש תוך כדי הקרבות, אבל הניהול הכושל הוביל לכשלון".
כשאיתם מתבקש לחדד את דבריו ולהבהיר אם הוא דורש מחלוץ להתפטר מכהונתו, הוא אומר "אני מוכן לתת עוד זמן קצר להשלמת התחקירים, אבל אני מתרשם שבסופו של מהלך חלוץ יצטרך לפרוש מתפקידו. אין ספק שאם תא"ל הירש ואלוף הפיקוד אדם היו צריכים לשאת באחריות. קשה לבודד את הדרג הגבוה יותר ואת הדרג המדיני".
יצוין כי איתם מבקר גם את הנהגת השנים שקדמו לשנות המלחמה. "לשש השנים שקדמו למלחמה יש השפעה נרחבת. למופז כרמטכ"ל וכשר ביטחון וליעלון כרמטכ"ל יש אחריות, אבל לא הם העניין. שום דבר לא מצדיק את כשלון הרמטכ"ל בניהול המלחמה".
איתם הוסיף וסיפר שעל פי החלטת יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, חבר הכנסת צחי הנגבי, תוקם ועדת משנה מיוחדת בראשותו של איתם וזו תבחן את מסלולי הקידום של פיקוד קציני הצבא ואת מסלולי ההכשרה. זאת בהתייחס לביקורת שהציב מבקר המדינה על כשלים במסלולי ההכשרה, כשלים שבעקבותיהם בעלי סמכויות פיקדו על תחומים בהם אין להם די הכשרה וידע נדרש.