בג"ץ נענה חלקית לעתירת הורי הילדה הפלסטינית איימן אלהמץ אשר נהרגה ליד מוצב גירית באוקטובר 04, והורה לפרקליטות הצבאית לחקור את סוגיית הוראות הפתיחה באש. השופטים ברק לוי וג'ובראן דחו את דרישת הוריה והועד נגד עינויים לחקור חשד לביצוע פקודות בלתי חוקיות, ואף מתחו ביקורת על התמקדות בסוגיות אלו בשעה ששאלות רבות מאד נותרו ללא מענה אך לא הועלו כדרישה בעתירה.
כזכור איימן אלהמץ בת 13 נהרגה כאשר נכנסה לאזור האסור בתנועת פלסטינים, ליד המוצב גירית. בהריגתה הואשם בתחילה מפקד הפלוגה סרן ר' פרשה אשר כונתה 'פרשת וידוא ההריגה'.
השופטים התייחסו לפרשה וציינו כי "הקצין הואשם כי ניגש לנערה, שהייתה מוטלת על הקרקע לאחר שנפגעה מן הירי שבוצע לעברה מן המוצב, וירה בה צרור כדורים מטווח קצר. בית-הדין הצבאי, בפסק-דינו מיום י"ג בחשוון תשס"ו (15.11.05), זיכהו מכל אשמה, וקבע כי לא הייתה זו אלא עלילת שווא, שרקמו נגדו חייליה ה'ותיקים' של הפלוגה. בין היתר, זוכה סרן ר' מן האישום כי פקד על חייליו לחרוג מהוראות הפתיחה באש, לפני האירוע ואף במהלכו – כשהורה ברשת הקשר כי 'יש להרוג כל מי שזז במרחב, אפילו אם זה ילד בן שלוש'. במהלך משפטו חזרה בה התביעה מן הטענה כי היה אחראי לפקודות בלתי-חוקיות שניתנו קודם לאירוע".
באירוע עצמו לא שהה איש בעמדה הרלוונטית לתצפית לעבר מקום הימצאה של הילדה. "החייל שהוצב בה נטש על דעת עצמו את המשמרת, ועלה לעמדה העליונה כדי לשתות משקה חם. כך נהגו, כמסתבר, 'רוב השומרים ברוב זמן השמירה בעמדה זאת' (פסק-דינו של בית-הדין הצבאי, בעמ' 15). בעמדה העליונה שהו באותה עת שני תצפיתנים בתפקיד, כשכל אחד מהם נדרש לכסות גזרה אחרת. אולם, על-פי החשד, וכעולה מעדותו-שלו עצמו בבית-הדין (עמ' 86 לפרוטוקול, משורה 39; עמ' 89, משורה 14) גם התצפיתן הרלוונטי בעמדה זו התרשל בתפקידו, ותחת שיִצפה ב'אזור הביטחוני המיוחד' עסק הוא בפעילות אחרת. 'קרוב לוודאי', קבע בית-הדין הצבאי, "שאילו עמדת [התצפית העליונה] הייתה מתפקדת כמו שצריך, כל האירוע היה נמנע, מפני שהמנוחה הייתה מזוהה עם כניסתה [לאזור הביטחוני המיוחד], וניתן היה להרחיק אותה בדרך שאינה מסכנת את חייה, כפי שנהגו בעבר במקרים דומים" (בעמ' 43 לפסק-הדין). באותן דקות נכנסה, אפוא, אלהמץ אל השטח שלא נצפה, תוך שהיא צועדת ברגל בכיוון המוצב. להוותה, הוליכוה רגליה אל תוך-תוכו של 'האזור הביטחוני המיוחד', ואיש מבין החיילים בעמדות לא הבחין בה. בהגיעה כדי מאה מטרים בלבד משער המוצב, זיהו אותה חיילי הש"ג ונחרדו לגלות מה קרובה היא. או-אז, ומאחר שחשבוה למחבלת, פתחו הם לעברה באש. למשמע הירי, זינקו חיילי המוצב כולם לעמדותיהם, הופעלה אזעקה והוכרז: 'מחבל במוצב'. מרבית הקצינים והחיילים, בסוברם כי הם נתונים בעיצומה של מתקפת טרור, החלו יורים אל עבר אלהמץ. הירי לא פסק גם כשהנערה מצאה מחסה בין קפלי הקרקע ואף לאחר שקמה מן המחסה והחלה בורחת בכיוון ממנו הגיעה".
כאמור בהחלטתם המתפרסמת היום, הורו השופטים לפרקליט הצבאי הראשי לחקור בשאלה "האם נקבעו בגזרה הרלוונטית הוראות פתיחה-באש, בין בלילה ובין ביום, אשר חרגו מן הפקודות הרשמיות הנוהגות בצה"ל". עוד קבעו השופטים כי ממצאי החקירה, 'להוציא פרטים חסויים מטעמים של ביטחון המדינה', יועברו לידי הורי הילדה, העותרים מייד עם השלמתה.
השופטים ציינו כי נותרו ללא מענה השאלות: "מה היו קורותיה של אלהמץ באותו בוקר, בטרם נפתחה לעברה האש שגרמה למותה? מה הניעה, לבושה בתלבושת בית-ספר ונושאת ילקוט ספרים, לעשות דרכה אל עבר המוצב הצבאי, בכיוון הפוך מביתה ומבית-הספר? האם ידעה או יכֹלה לדעת, כי רגליה מוליכות אותה אל אזור אשר מאן דהוא הגדירו כאסור בתנועת פלסטינים? מדוע לא הבחינו בה חיילי העמדות, החולשות בתצפית על השטח, עוד כשסיפק היה בידם לעצור את הילוכה ולהתרות בה לבל תוסיף ותתקרב? כלום קשור מחדל זה בכשל מבצעי ומשמעתי חמור, אותו יש לתלות, בין היתר, במערכת נורמטיבית לקויה בגדרה פעלו חיילי המוצב? כיצד זה טעו השומרים בשערי המוצב לסבור, כי בשל קרבתה אל השער מקימה הנערה סכנה מיידית וממשית לחייהם, וכיצד הסתמכו כל יתר חבריהם על זיהוי שגוי זה והצטרפו כאיש אחד לירי לעברה? מדוע לא חדלו מן האש, עד שמתה, אף שבמנוסתה היו מהם שזיהו כי נערה צעירה היא?"
למרות שכל אחת משאלות אלו מהווה סוגיה אשר תרמה "תרומה מכרעת לתוצאתה הקשה של הפרשה", כותבים השופטים, התמקדו העותרים בדרישה לחקור "האם פעלו החיילים על יסודן של הוראות פתיחה-באש, המתירות ירי על-מנת-להרוג בכל פלסטיני המסיג את גבולו של 'האזור הביטחוני המיוחד'? ואם כך היה, מיהו האחראי לפקודות בלתי-חוקיות אלו?".
כאמור בהחלטה נדחתה הדרישה לחקור חשד לפקודות בלתי חוקיות, והשופטים הורו לפרקליטות הצבאית לחקור את הוראות הפתיחה באש בלבד.