סגנו של מנהיג החמאס, מוסא אבו מרזוק, מגדיר את העימותים האלימים בין החמאס ל'פתח' כ"מאבק על קבלת ההחלטות במישור הלאומי". לדבריו, "בזירה הפלשתינית קיימות שתי תוכניות מדיניות. האחת, המבוססת על עקרון ההסדר עם הציונים, והאחרת הנשענת על הלגיטימיות העממית... וההתנגדות", אותה מייצגת תנועת החמאס.



עמדת תנועת החמאס, ציין אבו מרזוק, מבטאת את תפיסת הרחוב הפלשתיני אשר הצביע ברובו בעד האג'נדה של תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט. בנימה מאשימה אמר עוד אבו מרזוק, כי הלחצים הבינלאומיים על הרשות הפלשתינית נועדו להטות את "ההחלטה הפוליטית הפלשתינית" ואף האירועים האלימים בגדה המערבית וברצועת עזה מתרחשים "במסגרת תוכנית אמריקנית החותרת להפיץ את האנרכיה הקונסטרוקטיבית, תוכנית שמטרתה לעורר סכסוכים פנימיים באזור". לחיזוק דבריו, הוסיף כי "הסיוע הכספי והצבאי מהכיבוש הציוני, ארה"ב וגורמים ערביים לגורם פלשתיני מסוים (ה'פתח') משמש כדי לעורר סכסוך פנימי".



מלחמת האזרחים היא בגדר עובדה קיימת בשטחי הרשות הפלשתינית, ואולם הצדדים הניצים ממשיכים ולו כלפי חוץ להביע תמיכה באחדות הלאומית. אבו מרזוק ציין בהקשר זה, כי "תנועת החמאס דבקה באחדות הלאומית, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בחתימתה על מסמך ההסכמה הלאומית ובנכונותה להקים ממשלת אחדות לאומית". הוא הדגיש, כי תנועת החמאס רואה בדם הפלשתיני קו אדום שאסור לחצות אותו בשום פנים ואופן והזהיר מפני האפשרות ש"הכיבוש הציוני ינצל את חילוקי הדעות בזירה הפלשתינית כדי להרחיב את ההתנחלות וייהוד ירושלים".