נדחתה בקשתו של כותב מאמר נגד הרב הצבאי הראשי לשעבר ישראל וייס, לקבל חומרים הנוגעים להחלטה להעמידו לדין בגין העלבת עובד ציבור. מדובר בתרשומות פנימיות שהתנהלו בפרשה על ידי גורמי החקירה והפרקליטות.
אליצור סגל, עורך אתר 'מנהיגות יהודית', פרסם בשעתו מאמר ובו תקף בחריפות את הרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב וייס. במאמר ייחס סגל לרב וייס אחריות למדיניות צה"ל במספר תחומים, בהם: מדיניות הלחימה של צה"ל בנוכחות אוכלוסיה אזרחית של מדינת אויב, מדיניות שילובן של חיילות בתפקידי לחימה, מידת שמירת השבת בצה"ל ומעורבותו של הצבא בתכנית ההתנתקות. סגל כתב בין השאר:"נסכם אם כן את קווי דמותו של הרב הצבאי הראשי: מסייע לרצח – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לגילוי עריות – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לחילול שבת – איסור סקילה. מסייע לביטול מצות ישוב הארץ – השקולה ככל התורה כולה. די בזה ואין צורך להשלים את דמותו".
נגד סגל הוגש כתב אישום על העלבת עובד ציבור. במסגרת משפטו דרש באמצעות בא כוחו, עו"ד יצחק בם, למסור לו את כל המסמכים הקשורים לכתב האישום, כולל התרשומת הפנימית של גורמי החקירה והפרקליטות.
כאמור, בית משפט השלום דחה אמש (א) את הבקשה. השופט אלכסנדר רון כתב כי קיים "אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה לכך שמוסד התרשומות הפנימיות במערכת הציבורית ייהנה מהכרת החוק ומהגנתו".
"ראוי שעובדי הציבור לסוגיהם ובכלל זה כמובן גם גורמי החקירה והפרקליטות יוכלו להביע את דברם מחשבותיהם ושיקול דעתם המקצועי בלא שיאלצו לחשוש שלמחר יורה בית המשפט על חשיפת הדברים כלל ועיקר", כתב השופט. "אינטרס הציבור הוא שתקבלנה רשויות המדינה את ההחלטות האיכותיות והטובות ביותר בשאלות המונחות על שלחנן, כמובן, כל החלטה ע"פ עניינה, ותנאי הכרחי לדבר הוא האפשרות להחלפה חופשית של דעות ותרשומות בין מקבלי ההחלטות, לדרגותיהם השונות. ברור לחלוטין שאם ייאלץ עובד הציבור הנדון, למשל מי מבין עובדי הפרקליטות, להימנע מהבעת דעתו המקצועית במסגרת תרשומת בתיק בשל חשש שלמחרת היום תיחפז ההגנה לבית המשפט שיורה על חשיפתה, יביא הדבר עד מהרה לכך שתתבצענה התרשומות הפנימיות, אם בכלל במגמתיות, שכל מטרתה התגוננות מפני טענות וסיכונים שמן החוץ".
מוסיף השופט וכותב כי אם תרשומות אלו תהיינה גלויות לציבור, "צפוי כל פרקליט במצב זה להימנע מהבעת דעה לפיה ראוי במקרה נדון לסגור תיק, אפילו כך דעתו, שהרי יידע, שלמחר צפוי הסניגור שיעמוד מול לנסות ולעשות שימוש בתרשומת פנימית שכזאת, לניגוח שיקול דעתו של הגורם הממונה בפרקליטות, שהחליט מאוחר יותר אולי בניגוד לדעת אותו פרקליט כי, ראוי להעמיד נאשם זה לדין".
לדברי השופט, סיכון זה עלול לגרור "שחיקה דרסטית בערך המערכתי הגלום במוסד התרשומות הפנימיות, ויהא זה הציבור שישלם את מחירן של ההחלטות שנתקבלו שלא על יסוד שיקול דעת עצמאי ונקי מחשש של בעלי התפקיד המתאימים, כי אם על ידי בעלי תפקיד החרדים להביע בכתב את דעתם המקצועית ושעיקר שימת ליבם לא נועדה אלא להקפיד ולנסח את דברם בזהירות עודפת ובגישה טקטית ובלתי עניינית. שלא נועדה אלא להתגונן מפני טענות נגד".
יצויין כי כתב האישום הוגש ביוזמת המשטרה, שכן הרב וייס לא ידע על קיומו של המאמר ולא הגיש תלונה. הוא נתקל בו לראשונה כאשר הובא אליו על ידי חוקרי המשטרה. בכך יצרה המשטרה למעשה את העבירה, שכן עבירת העלבת עובד ציבור מתקיימת רק כאשר דבר ההעלבה מגיע לידי העובד.
המרכז המדיני לישראל שהתגייס לסייע לסגל, מסר כי לא ראוי לעשות שימוש בחוק הפלילי כדי להצר את חופש הביטוי בסוגיות ציבוריות. בנוסף, לא יתכן שהמשטרה תנהל מצוד אחר אזרחים הכותבים מאמרים בפורומים פתוחים כדי לבשל נגדם עבירות שבלעדי מעורבותה, כלל לא היו באות לעולם. "עצם העובדה שהמשטרה בלשה אחרי פרסומים באתר של תנועה פוליטית גלויה, במטרה למצוא חומר מפליל, מהווה מקור לדאגה עמוקה. עולה השאלה אם מדיניות המשטרה היא לנהוג כמשטרת מחשבות, ואם היא מפעילה בילוש כזה נגד תנועות פוליטיות נוספות. המשפט האזרחי, המאפשר תביעות דיבה וכד' הוא המסגרת הראויה לבחון אם ביטוי בציבור הוא פוגע ולדרוש סעד מתאים. יצוין כי החוק נגד העלבת עובד ציבור הוא חוק מנדטורי שמקורו במשרד המושבות הבריטי ושאין כדוגמתו במדינות אחרות, אפילו במושבות בריטיות לשעבר שנשלטות היום ע"י משטרים אוטוריטריים".
ראש המרכז ד"ר יצחק קליין אמר כי "אמנם הסגנון של סגל עשוי להכעיס, אך במדינה חופשית, גם דעות מכעיסות זכאיות לבמה ולחשיפה. עצם הבילוש אחר תנועות פוליטיות גלויות והשימוש במשפט הפלילי נגד ביטוי כזה פסול מיסודו. במטה הארצי של המשטרה לא מבינים את גבולות סמכותם ואת תחומי תפקידם, לא יתכן שהמשטרה תגייס מתלוננים כדי להפוך ביטוי ציבורי בסוגיות ציבוריות לעבירה".
אליצור סגל, עורך אתר 'מנהיגות יהודית', פרסם בשעתו מאמר ובו תקף בחריפות את הרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב וייס. במאמר ייחס סגל לרב וייס אחריות למדיניות צה"ל במספר תחומים, בהם: מדיניות הלחימה של צה"ל בנוכחות אוכלוסיה אזרחית של מדינת אויב, מדיניות שילובן של חיילות בתפקידי לחימה, מידת שמירת השבת בצה"ל ומעורבותו של הצבא בתכנית ההתנתקות. סגל כתב בין השאר:"נסכם אם כן את קווי דמותו של הרב הצבאי הראשי: מסייע לרצח – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לגילוי עריות – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לחילול שבת – איסור סקילה. מסייע לביטול מצות ישוב הארץ – השקולה ככל התורה כולה. די בזה ואין צורך להשלים את דמותו".
נגד סגל הוגש כתב אישום על העלבת עובד ציבור. במסגרת משפטו דרש באמצעות בא כוחו, עו"ד יצחק בם, למסור לו את כל המסמכים הקשורים לכתב האישום, כולל התרשומת הפנימית של גורמי החקירה והפרקליטות.
כאמור, בית משפט השלום דחה אמש (א) את הבקשה. השופט אלכסנדר רון כתב כי קיים "אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה לכך שמוסד התרשומות הפנימיות במערכת הציבורית ייהנה מהכרת החוק ומהגנתו".
"ראוי שעובדי הציבור לסוגיהם ובכלל זה כמובן גם גורמי החקירה והפרקליטות יוכלו להביע את דברם מחשבותיהם ושיקול דעתם המקצועי בלא שיאלצו לחשוש שלמחר יורה בית המשפט על חשיפת הדברים כלל ועיקר", כתב השופט. "אינטרס הציבור הוא שתקבלנה רשויות המדינה את ההחלטות האיכותיות והטובות ביותר בשאלות המונחות על שלחנן, כמובן, כל החלטה ע"פ עניינה, ותנאי הכרחי לדבר הוא האפשרות להחלפה חופשית של דעות ותרשומות בין מקבלי ההחלטות, לדרגותיהם השונות. ברור לחלוטין שאם ייאלץ עובד הציבור הנדון, למשל מי מבין עובדי הפרקליטות, להימנע מהבעת דעתו המקצועית במסגרת תרשומת בתיק בשל חשש שלמחרת היום תיחפז ההגנה לבית המשפט שיורה על חשיפתה, יביא הדבר עד מהרה לכך שתתבצענה התרשומות הפנימיות, אם בכלל במגמתיות, שכל מטרתה התגוננות מפני טענות וסיכונים שמן החוץ".
מוסיף השופט וכותב כי אם תרשומות אלו תהיינה גלויות לציבור, "צפוי כל פרקליט במצב זה להימנע מהבעת דעה לפיה ראוי במקרה נדון לסגור תיק, אפילו כך דעתו, שהרי יידע, שלמחר צפוי הסניגור שיעמוד מול לנסות ולעשות שימוש בתרשומת פנימית שכזאת, לניגוח שיקול דעתו של הגורם הממונה בפרקליטות, שהחליט מאוחר יותר אולי בניגוד לדעת אותו פרקליט כי, ראוי להעמיד נאשם זה לדין".
לדברי השופט, סיכון זה עלול לגרור "שחיקה דרסטית בערך המערכתי הגלום במוסד התרשומות הפנימיות, ויהא זה הציבור שישלם את מחירן של ההחלטות שנתקבלו שלא על יסוד שיקול דעת עצמאי ונקי מחשש של בעלי התפקיד המתאימים, כי אם על ידי בעלי תפקיד החרדים להביע בכתב את דעתם המקצועית ושעיקר שימת ליבם לא נועדה אלא להקפיד ולנסח את דברם בזהירות עודפת ובגישה טקטית ובלתי עניינית. שלא נועדה אלא להתגונן מפני טענות נגד".
יצויין כי כתב האישום הוגש ביוזמת המשטרה, שכן הרב וייס לא ידע על קיומו של המאמר ולא הגיש תלונה. הוא נתקל בו לראשונה כאשר הובא אליו על ידי חוקרי המשטרה. בכך יצרה המשטרה למעשה את העבירה, שכן עבירת העלבת עובד ציבור מתקיימת רק כאשר דבר ההעלבה מגיע לידי העובד.
המרכז המדיני לישראל שהתגייס לסייע לסגל, מסר כי לא ראוי לעשות שימוש בחוק הפלילי כדי להצר את חופש הביטוי בסוגיות ציבוריות. בנוסף, לא יתכן שהמשטרה תנהל מצוד אחר אזרחים הכותבים מאמרים בפורומים פתוחים כדי לבשל נגדם עבירות שבלעדי מעורבותה, כלל לא היו באות לעולם. "עצם העובדה שהמשטרה בלשה אחרי פרסומים באתר של תנועה פוליטית גלויה, במטרה למצוא חומר מפליל, מהווה מקור לדאגה עמוקה. עולה השאלה אם מדיניות המשטרה היא לנהוג כמשטרת מחשבות, ואם היא מפעילה בילוש כזה נגד תנועות פוליטיות נוספות. המשפט האזרחי, המאפשר תביעות דיבה וכד' הוא המסגרת הראויה לבחון אם ביטוי בציבור הוא פוגע ולדרוש סעד מתאים. יצוין כי החוק נגד העלבת עובד ציבור הוא חוק מנדטורי שמקורו במשרד המושבות הבריטי ושאין כדוגמתו במדינות אחרות, אפילו במושבות בריטיות לשעבר שנשלטות היום ע"י משטרים אוטוריטריים".
ראש המרכז ד"ר יצחק קליין אמר כי "אמנם הסגנון של סגל עשוי להכעיס, אך במדינה חופשית, גם דעות מכעיסות זכאיות לבמה ולחשיפה. עצם הבילוש אחר תנועות פוליטיות גלויות והשימוש במשפט הפלילי נגד ביטוי כזה פסול מיסודו. במטה הארצי של המשטרה לא מבינים את גבולות סמכותם ואת תחומי תפקידם, לא יתכן שהמשטרה תגייס מתלוננים כדי להפוך ביטוי ציבורי בסוגיות ציבוריות לעבירה".