סיכוייו של אהוד ברק, לחזור לצמרת המדינית של החברה הישראלית, הם מאוד ריאליים", אומר דר' אודי לבל מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת בן גוריון ביומן ערוץ 7. זאת לדבריו "בגלל שהציבור הישראלי נמצא בבהלה ממה שיש, לכן הוא יותר סלחן לגבי אלה שלא נמצאים כרגע בהנהגה". לבל מוסיף כי הציבור לא ידקדק לגבי אנשים שרוצים לחדור למערכת הפוליטת "כל עוד מישהו יושיע אותו מהקטסטרופה הנוכחית".
לבל מזכיר כי אהוד ברק הוא דמות מאד בעייתית, שאחראי ללא מעט שגיאות כגון הנסיגה בלבנון, עסקת הפלקון, והתנהגות בעייתית בפרשת העמותות. הוא היה מצפה לדבריו מהתקשורת שתזכיר אותם ותדון בהם לעומק על משמעותיהן ארוכות הטווח, כדבריו.
אהוד ברק הוא דמות מאד בעייתית, שאחראי ללא מעט שגיאות כגון הנסיגה בלבנון, עסקת הפלקון, והתנהגות בעייתית בפרשת העמותות. הייתי מצפה מהתקשורת שתזכיר אותם ותדון בהם לעומק על משמעותיהן ארוכות הטווח.
"להפתעתי הבהלה עכשיו היא להוריד מסדר היום את הממשלה הנוכחית ואת הקונספציה החד צדדית של ההתנתקות, בלי לזכור שלפני יומיים ברק הכניס אותנו לאינתיפאדת את אקצא ועמד לעשות ויתורים מפליגים בלי לקבל מנדט. זה מצער ולא מראה על בגרות ואינטליגנציה גבוהה. זה מלמד על רצון להחליף משטר קיים ופחות לדקדק בנעליו ובבגדיו של מי שאמור להכנס במקומו", הוא מוסיף.
על המצביעים הפוטנציאלים לברק אומר לבל כי מדובר על ציבור מצביעי עבודה מסורתיים ועל ציבור שעזב ממפלגת העבודה לקדימה ונראה שיותר מ-55 אחוז ממנו יחזרו לעבודה וככל הנראה אחוז דומה יחזור גם לליכוד. "מתוך קהל מתפקדי השמאל הצינוי ברק בהחלט נתפס כאישיות רלוונטית וכאשר הם נשאלים למה, הם מציינים את ההיבט הבטחוני שהפך להיות מרכז העולם, למרות ששכחנו שבתקופתו של ברק לא היה יותר בטחון מאשר בתקופתו של פרץ לא ברמה האישית וגם לא ברמת האיומים האסטרטגים על מדינת ישראל. אומר לבל.
לדברי לבל, על כניסתו של ברק לואקום שנוצר, יש לתת קרדיט ליועצי התקשורת שלו, שכעת הוא מוצג "כאיזה אדם יותר ישר שעזב את הפוליטיקה לכמה שנים ומהר מאד שכחנו לו שכשהוא היה בבפוליטיקה לשכת ראש הממשלה היתה אפופת חקירות על עמותות יותר פיקטיביות או פחות פיקטיביות". לבל מוסיף כי העובדה שלקח את פסק הזמן שלו איפשרה לו לנקות את עצמו מבחינה ציבורית ולהרחיק אותו מהתודעה. הוא מייעץ לאולמרט לאמץ את אותה שיטה ולחזור בעוד חמש שנים כאדם חדש.
"בכלל האופנה של הברק החדש, ביבי החדש. כל אותם ביטויים שמלמדים על מתיחת פנים, מלמדים שהציבור עצמו מחכה לראות את הקמפיין השיווקי. האמירה פה בעצם שבכלל לא מעניין אותנו האיש אלא איזה דימוי ואיזה שיווק יהיה לו. וזה מצער לראות שעידן הרייטינג הגיע גם לעיצוב הפסיכולוגי הפוליטי של הציבור, שלא מחכה לראות את ברק, אלא את 'הברק החדש'. הבהלה הציבורית הגדולה היא להחליף ממשלה קיימת ולא לדקדק במי שעומד להחליף אותם", אומר לבל.
לדברי לבל, העשור האחרון בישראל לימד שיעור גדול בנושא מנהיגות ותקשורת בישראל. "אם היו אומרים לאיש תקשורת בשנות השמונים שאריאל שרון יחזור לכאן כאיש קונצנזוס הוא לא היה מאמין לך, ואומר שבתקשורת קברו אותו לכל חייו. כך היה קורה גם לגבי נתניהו, שהופך למנהיג לאומי ואפילו מוביל בסקרים. יש נטיה בחברה הישראלית לקחת ממה שיש. לפני שמאשימים את החברה, צריך לזכור שהיא בוחרת ממה שיש וזה מצאי מאד נמוך ומצומצם. לא ראינו דמויות שיכולות לשמש אלטרנטיבה, והציבור גם פוחד מהמילה אלטרנטיבה" אומר לבל. לדבריו צריך לזכור שאלטרנטיבה היתה הדור של נתניהו וברק שהציבור מאד התאכזב מהם וחזר אחורנית לפרס ולשרון. "אבל הנה עכשיו אין לו לאן ללכת קדימה כי אין מנהיגות צעירה שנכנסה לוואקום ומאחורה נמצאים רק ברק ונתניהו", הוא מוסיף.
לבל מוסיף כי הציבור צריך להסביר לעצמו למה הוא הולך להיות בידים טובות, שנבחרות מתוך המצאי המאד נמוך. "זו מן אשליה שיהיה לנו קשה לנפץ אותה וכדי להרגיש שאנחנו בידים טובות, אנחנו מוכנים לעצום עין לגבי מעשיהם בעבר של המנהיגים ובמקרה זה של ברק, כדי ליצור איזו אשליה שאנחנו עומדים סוף סוף לקבל הנהגה שפויה ואחראית". על התוצאות של בחירה כזו אומר לבל כי זה עתיד להתפוצץ בפרצוף, כפי שהיה בעבר "אבל הציבור הישראלי אוהב אשליות, כמו ההתנתקות, חד צדדיות, או הרצון לקבוע בעצמנו את גבולותינו בלי פרטנרים. פסיכולוגיה של אשליות שהציבור הישראלי כבר טובע בה כמעט עשור".