משמרות הזה"ב (זהירות בדרכים), נוהגים בבתי ספר רבים בארץ שנים רבות, ותפקידם לדאוג שתלמידי בית הספר יעבור את הכביש בדרכם לבית הספר בבטחה. מנהל בית ספר ממלכתי דתי תלפיות, שמעון פרי, אומר ביומן ערוץ 7 כי הוא רואה את משמרות הזה"ב כ "בעייה כואבת קשה ולא ברורה". לדבריו, זו אחריותו של כל ילד וילד להגיע לבית הספר וחזרה ממנו הביתה בריא ושלם.
פרי מוסיף כי "בית הספר כמובן עושה כמיטב יכולתו כדי לחנך את הילדים להיות זהירים בדרכים וללמוד את כל כללי הזהירות בדרכים, אך בסופו של דבר האחריות אינה מוטלת על מנהל בית הספר ולא על בית הספר כי אם על הילד ועל ההורים".
מאז קום המדינה, נהוג שכל ילד בכיתה ה' לומד את הכללים ומתכונן להיות שוטר במשמרות הזה"ב. הוא מזכיר כי בשנות השישים, היה לבוש מיוחד לילדים שעמדו ועצרו את התנועה כדי לאפשר לתלמידים לעבור, אך באותו זמן לא היו הרבה מכוניות כך שלא היתה הרבה עבודה, והדבר היה פחות מסוכן. לדבריו הדבר נעשה חמור מאז שהכבישים התמלאו מכוניות. גם הטלת האחריות על ילדים שהם רק בכיתות ו' היא בעייתית בגלל התנועה הרבה בכבישים. "למרות שלמדו את כל החוקים, לא כל אדם מציית למקל עם הסמל שאומר לו עצור, אשר למעשה אינם חייבים על פי החוק לציית".
לדברי פרי, כל השנים ביקש להוביל מהלך של שינוי תפיסה. "ראשית לא להטיל את החובה על ילדים בכיתה ו. כיום עומס התנועה בכבישים הוא כבר מאד, ויכול להוות סכנת נפשות עבור התלמידים". לכן לדבריו בתי הספר הסירו אחריותם לנושא. "הילדים עושים את מלאכתם בצמתים אך כל פעם שהם מחזירים את המוטות ואת האפודות הוא נושם לרווחה". הוא מוסיף כי "למרות שאמרו לי שלא היתה מעולם פגיעה בילדים ומרבית האנשים נשמעים למשמרות הזהב אך עדיין אנחנו דואגים ומקווים שאף אחד לא יפגע".
גם ההורים אינם סומכים לגמרי על משמרות הבטיחות בדרכים, למרות שהילדים עומדים שנים רבות במשמרות, ובאים להשגיח עליהם במקומות סואנים. "לא תמיד כל נהג יכול לראות אותם בעיקר בימי גשם וחורף" הוא אומר.
לשאלת המראיין אמציה האיתן בנושא לימוד התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים, אומר פרי כי בשנות החמישים למד בבית ספר ממלכתי לא דתי והיו פותחים את היום בהשמעת פרק בתנ"ך. זה לדבריו אחד הזכרונות הנוסטלגים הטובים שהוא זוכר מבית הספר היסודי. "התנ"ך הוא אחת היצירות המופתיות בכלל והתנך תמיד אקטואלי ויפה ואם פותחים בזה את היום אין יפה מזה" אומר פרי ומוסיף כי "זו יצירה יהודית ציונית, יצירת מופת שכל העולם מכיר בה ואם בתי הספר יפתחו בה זה יהיה לתפארת מדינת ישראל".
פרי מוסיף כי "בית הספר כמובן עושה כמיטב יכולתו כדי לחנך את הילדים להיות זהירים בדרכים וללמוד את כל כללי הזהירות בדרכים, אך בסופו של דבר האחריות אינה מוטלת על מנהל בית הספר ולא על בית הספר כי אם על הילד ועל ההורים".
מאז קום המדינה, נהוג שכל ילד בכיתה ה' לומד את הכללים ומתכונן להיות שוטר במשמרות הזה"ב. הוא מזכיר כי בשנות השישים, היה לבוש מיוחד לילדים שעמדו ועצרו את התנועה כדי לאפשר לתלמידים לעבור, אך באותו זמן לא היו הרבה מכוניות כך שלא היתה הרבה עבודה, והדבר היה פחות מסוכן. לדבריו הדבר נעשה חמור מאז שהכבישים התמלאו מכוניות. גם הטלת האחריות על ילדים שהם רק בכיתות ו' היא בעייתית בגלל התנועה הרבה בכבישים. "למרות שלמדו את כל החוקים, לא כל אדם מציית למקל עם הסמל שאומר לו עצור, אשר למעשה אינם חייבים על פי החוק לציית".
לדברי פרי, כל השנים ביקש להוביל מהלך של שינוי תפיסה. "ראשית לא להטיל את החובה על ילדים בכיתה ו. כיום עומס התנועה בכבישים הוא כבר מאד, ויכול להוות סכנת נפשות עבור התלמידים". לכן לדבריו בתי הספר הסירו אחריותם לנושא. "הילדים עושים את מלאכתם בצמתים אך כל פעם שהם מחזירים את המוטות ואת האפודות הוא נושם לרווחה". הוא מוסיף כי "למרות שאמרו לי שלא היתה מעולם פגיעה בילדים ומרבית האנשים נשמעים למשמרות הזהב אך עדיין אנחנו דואגים ומקווים שאף אחד לא יפגע".
גם ההורים אינם סומכים לגמרי על משמרות הבטיחות בדרכים, למרות שהילדים עומדים שנים רבות במשמרות, ובאים להשגיח עליהם במקומות סואנים. "לא תמיד כל נהג יכול לראות אותם בעיקר בימי גשם וחורף" הוא אומר.
לשאלת המראיין אמציה האיתן בנושא לימוד התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים, אומר פרי כי בשנות החמישים למד בבית ספר ממלכתי לא דתי והיו פותחים את היום בהשמעת פרק בתנ"ך. זה לדבריו אחד הזכרונות הנוסטלגים הטובים שהוא זוכר מבית הספר היסודי. "התנ"ך הוא אחת היצירות המופתיות בכלל והתנך תמיד אקטואלי ויפה ואם פותחים בזה את היום אין יפה מזה" אומר פרי ומוסיף כי "זו יצירה יהודית ציונית, יצירת מופת שכל העולם מכיר בה ואם בתי הספר יפתחו בה זה יהיה לתפארת מדינת ישראל".