בג"ץ דחה עתירת ערבים וארגון עדאללה, שדרשה להחיל נוהל התאזרחות מדורג על בקשות לאיחוד משפחות אשר הוגשו לאחר החלטת הממשלה בשנת 02 . הממשלה בהחלטתה אז הורתה להקפיא כל טיפול בבקשות אלו, וזאת עד לחקיקתו של חוק האזרחות בשנת 03.
העותרים טענו כי יש לנהוג בבקשות לאיחוד משפחות שהוגשו טרם חקיקת חוק האזרחות, עפ"י הסדר ה'התאזרחות המדורגת', שהיה נהוג לפני החלטת ההקפאה של הממשלה. בכך ביקשו לערער על תוקפה. לטענת העותרים, החלטת הממשלה דאז היה בה כדי "לפגוע בזכויות יסוד חוקתיות" וכי אותה פגיעה "אינה בחוק ועל פיו (חוק האזרחות ר.א.), ודינה להתבטל".
השופטים בייניש נאור וחיות קבעו כי נוכח ההסדר שנקבע בחוק האזרחות והכניסה לישראל , "מתייתר הצורך להכריע בשאלת תוקפה של החלטת הממשלה ממאי 02". כמו כן כתבו כי החוק עצמו, אשר חוקיותו אושרה על ידי בג"ץ, כולל סייגים והוראות מעבר הנותנים מענה לטענות העותרים.
בסייגים נקבע כי יינתן היתר שהיה או רשיון ישיבה לתושבי האזור "הם בני-זוג או ילדים של מי ששוהה בישראל כדין, בכפוף למגבלות גיל ולשיקולי בטחון כמפורט בחוק". כמו כן בהוראות המעבר קיימת התייחסות לתושב שהגיש בקשה להתאזרחות או לרשיון ישיבה בישראל לפני החלטת הממשלה.
השופטים דחו את בקשתם של העותרים להחיל את הסדר ההתאזרחות המדורגת שהיה נהוג טרם החלטת הממשלה. לדברי השופטים, למרות שאין התייחסות מפורשת בחוק כיצד להתייחס למגישי הבקשות באותה תקופת מעבר, הבקשה להחיל עליהם את נוהל ההתאזרחות המדורג, אינו עולה בקנה אחד עם תכלית חוק האזרחות.