בג"ץ דחה עתירה שביקשה לבטל מגבלות שהטילה משטרת ערד על הפגנה אשר ביקשה למחות נגד פעילות מסיונרית. מדובר בהפגנה נגד ליד בית השל חברת הקהילה המשיחית בערד, פולי סיגולם. עמותת בצדק ביקשה למחות נגד הפעילות בהשתתפות 700 מפגינים אך המשטרה אישרה ל 200 מפגינים בלבד להשתתף ואף הציבה תנאים נוספים כגון איסור על שימוש ברמקולים ואיסור על השמעת דברי 'הסתה'. עמותת בצדק עתרה בטענה כי מדובר בהפרת זכות ההפגנה וחופש הביטוי.
השופטים ריבלין רובינשטיין וחשין דחו את העתירה וקבעו כי המשטרה ערכה איזון ראוי בין זכותם של סיגולם, משפחתה ושכניה לפרטיות לבין הזכות להפגין. "זכות ההפגנה אינה מוחלטת וכי בני משפחתה של סיגולם ושכניה זכאים לפרטיות, להנאה מקניינם ובנסיבות הענין גם לחופש דת", כתבו השופטים. "ביתו של אדם הוא מבצרו. המבצר אינו חסין ואינו מבודד מרחשי הרחוב. הזכות לפרטיות ולקניין אין בה כדי לאיין את הזכות להשתמש במרחב הציבורי לצורך העברת מסרים, לרבות בדרך של תהלוכה והפגנה. אולם כל אדם זכאי ככלל למצוא מנוח בביתו-שלו, וזכות היא לו שאחרים לא יערערו במידה העולה על הסביר והנדרש את תחושת הביטחון והפרטיות בדלת אמותיו".
השופטים ציינו בהחלטה כי בעיר שוררת אוירה קשה על רקע ההתנגדות למסיונרים וכי ליד ביתה של סיגולם ואחרים בני הקהילה 'המשיחית' מתקיימות מחאות ומשמרות כמעט יומיות. "בגין משמרות אלה נעשו פניות למשטרת ישראל, ובאלה מתוארת בין השאר הפגיעה בשגרת חייהם של דיירי הרחוב, בשלוותם וביכולתם ליהנות מרכושם".
סיגולם עצמה טענה בתשובתה לעתירה כי "הפעולות השונות שננקטו על-ידי אלה שמתנגדים לאמונתה הדתית" הותירו רשמים קשים בה ובבני משפחתה.
יתירה מכך, השופטים אף מציינים כי ממסמכים שצירפה משטרת ערד והמפכ"ל קראדי לעתירה, עולה כי בעיר מתנהלת פעילות מחאה נגד חברי הקהילה המשיחית, אשר פוגעת בהם 'באופן ממשי', "פגיעה שיש להביאה בחשבון באיזון מול חופש הביטוי וההפגנה של העותרים".
"נאמר שהרושם המתקבל הוא שסיגולם נתונה בביתה-שלה למתח בלתי-פוסק ולהפרעה משמעותית לשגרת-חייה. היא עצמה ובני-ביתה מעידים על עצמם כי הם חשים מאויימים. גם שכניה חשופים לפגיעה שאיננה חד-פעמית", כתבו השופטים בהחלטה.
השופט חשין הוסיף בהערותיו להחלטה, כי אינה מוחלטת ההבחנה בין "המרחב הציבורי והספירה הפרטית" , אשר "ביסודו של הרצון להגן על פרטיותו של היחיד בביתו". הבחנה זו לדבריו "מתעמעמת לאור קיומם של תאגידים רבי עצמה וגופים בלתי ממשלתיים, המורכבים מאנשים פרטיים הפועלים, במידה כזו או אחרת, בספירה הציבורית : מכאן, כי אין די בסיווגו של מקום כלשהו כ'פרטי', מבחינה קניינית או אחרת, כדי לקבוע, אפריורית, כי זכות ההפגנה תידחה או אף תוגבל משמעותית. עם זאת, נתון זה יילקח בחשבון, כמובן, בעת האיזון בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים – כפי שנעשה כראוי על ידי הרשויות במקרה שלפנינו".
השופטים ריבלין רובינשטיין וחשין דחו את העתירה וקבעו כי המשטרה ערכה איזון ראוי בין זכותם של סיגולם, משפחתה ושכניה לפרטיות לבין הזכות להפגין. "זכות ההפגנה אינה מוחלטת וכי בני משפחתה של סיגולם ושכניה זכאים לפרטיות, להנאה מקניינם ובנסיבות הענין גם לחופש דת", כתבו השופטים. "ביתו של אדם הוא מבצרו. המבצר אינו חסין ואינו מבודד מרחשי הרחוב. הזכות לפרטיות ולקניין אין בה כדי לאיין את הזכות להשתמש במרחב הציבורי לצורך העברת מסרים, לרבות בדרך של תהלוכה והפגנה. אולם כל אדם זכאי ככלל למצוא מנוח בביתו-שלו, וזכות היא לו שאחרים לא יערערו במידה העולה על הסביר והנדרש את תחושת הביטחון והפרטיות בדלת אמותיו".
השופטים ציינו בהחלטה כי בעיר שוררת אוירה קשה על רקע ההתנגדות למסיונרים וכי ליד ביתה של סיגולם ואחרים בני הקהילה 'המשיחית' מתקיימות מחאות ומשמרות כמעט יומיות. "בגין משמרות אלה נעשו פניות למשטרת ישראל, ובאלה מתוארת בין השאר הפגיעה בשגרת חייהם של דיירי הרחוב, בשלוותם וביכולתם ליהנות מרכושם".
סיגולם עצמה טענה בתשובתה לעתירה כי "הפעולות השונות שננקטו על-ידי אלה שמתנגדים לאמונתה הדתית" הותירו רשמים קשים בה ובבני משפחתה.
יתירה מכך, השופטים אף מציינים כי ממסמכים שצירפה משטרת ערד והמפכ"ל קראדי לעתירה, עולה כי בעיר מתנהלת פעילות מחאה נגד חברי הקהילה המשיחית, אשר פוגעת בהם 'באופן ממשי', "פגיעה שיש להביאה בחשבון באיזון מול חופש הביטוי וההפגנה של העותרים".
"נאמר שהרושם המתקבל הוא שסיגולם נתונה בביתה-שלה למתח בלתי-פוסק ולהפרעה משמעותית לשגרת-חייה. היא עצמה ובני-ביתה מעידים על עצמם כי הם חשים מאויימים. גם שכניה חשופים לפגיעה שאיננה חד-פעמית", כתבו השופטים בהחלטה.
השופט חשין הוסיף בהערותיו להחלטה, כי אינה מוחלטת ההבחנה בין "המרחב הציבורי והספירה הפרטית" , אשר "ביסודו של הרצון להגן על פרטיותו של היחיד בביתו". הבחנה זו לדבריו "מתעמעמת לאור קיומם של תאגידים רבי עצמה וגופים בלתי ממשלתיים, המורכבים מאנשים פרטיים הפועלים, במידה כזו או אחרת, בספירה הציבורית : מכאן, כי אין די בסיווגו של מקום כלשהו כ'פרטי', מבחינה קניינית או אחרת, כדי לקבוע, אפריורית, כי זכות ההפגנה תידחה או אף תוגבל משמעותית. עם זאת, נתון זה יילקח בחשבון, כמובן, בעת האיזון בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים – כפי שנעשה כראוי על ידי הרשויות במקרה שלפנינו".