בית הדין האזורי לעבודה בנצרת פסק אתמול פיצויים על סך של 5000 ₪ למנהלת חשבונות מטבריה שהועסקה בזמן המלחמה בצפון במפעל בגליל התחתון, המספק חומרי גלם לריהוט, ופוטרה על רקע היעדרותה מהעבודה עקב המצב הבטחוני.



ביה"ד קבע כי העובדת זכאית לפיצויים בגין הפרת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, שעבר בכנסת לפני חצי שנה, בעקבות המלחמה, בעקבות ההסכם של ההסתדרות עם המעסיקים ומשרד האוצר.



התובעת, וידי בן-לולו, עבדה במפעל בירמן עצים ופרזול החל מחודש דצמבר 2005. בתחילה הועסקה באמצעות חברת כח אדם והחל מחודש 2006 החלה לעבוד כעובדת מן המניין בחברה. בתקופת המלחמה נעדרה בן-לולו מהעבודה, למעט יומיים בהם עבדה פחות שעות מהרגיל. היא חזרה לעבודה בתום המלחמה ומיד קיבלה מכתב פיטורין.



לטענת בן-לולו, אם לארבעה ילדים, מעונות הילדים לא עבדו והקייטנות בהם היו רשומים ילדיה בוטלו. למרות מאמציה לא הצליחה למצוא מטפלת ושניים מילדיה אף סבלו מחרדות. בן-לולו טענה שכאשר חזרה לעבודה, בתום המלחמה, הודיע לה נציג המפעל על סיום עבודתה, תוך הבהרה שהסיבה לכך היא היעדרות מעבודה.



ההסתדרות הגישה תביעה, בשמה של בן-לולו, באמצעות מזכיר האיגוד המקצועי במרחב טבריה, איתן גבאי, שטען כי הפיטורים מנוגדים לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום. החוק קובע כי "לא יפטר מעביד עובד בשל היעדרו מהעבודה לצורך השגחה על ילדו, שנמצא עמו, עקב סגירת מוסד החינוך שבו לומד הילד, ובלבד שבתקופת ההיעדרות הילד נמצא בחזקתו הבלעדית של העובד או בן זוגו לא נעדר מעבודתו לצורך השגחה על הילד". נציגי המפעל טענו בביה"ד כי עילת הפיטורין אינה היעדרותה של העובדת בזמן המלחמה אלא בעיות הנוגעות לתפקודה של העובדת.



ביה"ד השתכנע אומנם כי אכן היו מחשבות להחליף את העובדת עקב בעיות בתפקודה. יחד עם זאת קבע ביה"ד כי ההעדרויות של העובדת בזמן המלחמה היו גורם מאיץ והשפיעו על עיתוי ההחלטה על סיום העבודה. יש לציין כי על פי החוק לא מגיעים לעובדת פיצויי פיטורין בשל הזמן הקצר בו הועסקה ע"י החברה, ובית-הדין פסק לעובדת פיצויים בגין הפרת חוק הגנת עובדים לשעת חירום.

בהסתדרות הביעו סיפוק מההחלטה. "פס"ד מראה את נחיצותו של החוק שעבר בכנסת במסגרת קונסנזוס בין כל הגורמים: הסתדרות, מעסיקים וממשלה".