47 שנים אחרי לכידתו ההיסטורית של גדול הצוררים אדולף אייכמן התכנסו הבוקר לוכדיו למפגש רעים והעלאת זכרונות. במפגש השתתפו 14 ממשתתפי הלכידה וכן אנשי שב"כ ומוסד בהווה. במהלך המפגש נחשפו לראשונה פריטים מהמבצע, האצורים כיום במכון לחקר השואה "משואה" בקיבוץ תל יצחק.
על אשר אירע באותם ימים סיפר הבוקר לערוץ 7 מי שהיה ראש המוסד אברהם שלום:
"זה היה אירוע חד פעמי אשר היה באותם ימים . המרגש ביותר היה השלב שבו תפסנו אותו וידענו שזה הוא. הוא לא דיבר לא דיבר ובסוף שאלו אותו מה מספר המפלגה שלך? וכשהוא אמר את המספר שרק הוא ידע ידענו שהשגנו את מטרתנו " משחזר שלום.
התוכנית לתפיסתו של אייכמן, שתוכננה על ידי צבי מלחין ואיסר הראל, ז"ל נבנתה בעקבות מידע מודיעני שהגיע לממשלת ישראל ב- 1957. באותה שנה שמע תושב העיר סוארז בארגנטינה, יהודי עיוור שאיבד את הוריו בשואה, מבתו בת ה- 19 על גבר צעיר שפגשה בבואנוס איירס בשם ניקולאס אייכמן. כשהבת סיפרה לאביה שבשיחה שקיימה עם ניקולאס, הוא אמר לה שחבל שהגרמנים לא פתרו את בעיית היהודים, החל האב לחשוד שאביו של הבחור הוא אדולף אייכמן, ושהוא חי בארגנטינה.
האיש סיפר על החשדות שלו לד"ר פריץ באוור, התובע הכללי באסן, גרמניה, שבעצמו נאסר על ידי הנאצים. באוור, שלא האמין שמממשלת גרמניה תפתח בחקירה לבירור מקום המסתור של אייכמן, העביר את הידיעה לגורמים בישראל, ששלחה צוות של סוכנים חשאיים לארגנטינה במטרה לתפוס את אייכמן. הצוות הזה התגלה כלא מתאים למשימה, ולאחר שכמעט נחשף, הוא נקרא בחזרה לישראל. שנתיים אחר כך, ב- 1959, הרכיב המוסד צוות חדש של חמישה סוכנים, בפיקודו של צבי מלחין, שהיה אז בסוף שנות העשרים לחייו.
כל חברי הצוות שנבחרו איבדו קרובי משפחה בשואה, כולל מלחין עצמו, שאיבד את אחותו, פרומה, שלושת אחייניו וכ- 150 קרובי משפחה נוספים.
במבצע חשאי ומסובך נחטף אייכמן בשעת ערב ליד ביתו, הובא למקום מסתור ומשם הוברח בטיסה לישראל. וכך, בצהרי יום שני, כ"ו באייר תש"ך (1960) העביר קול ישראל בשידור ישיר מן הכנסת את הודעתו הדרמטית של ראש הממשלה, דוד בן גוריון: "… אחד מגדולי פושעי הנאצים… אדולף אייכמן, נמצא כבר במעצר בארץ ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזרים, תש"י – 1950".
על המטוס שאסף את אייכמן בטיסה ארצה היתה גם ציפי כהן לימים גלזר ששימשה כדיילת בכל זמן הטיסה. הבוקר נזכרה באותם שעות : "לא ידעתי מי האיש. העלו למטוס איש צנום , כחוש והושיבוהו לצידי. מלאתי את תפקידי מבלי שאני משוחחת איתו. הסתכלתי כל העת וראיתי את האיש שרק אח"כ ידעתי איזו מפלצת הוא היה".
ברוך תירוש האלחוטאי מספר על הרגע בו דיווח איסר הראל שהיה ראש המוסד על לכידתו " ירדנו מהמטוס ואיסר חיפש טלפון. ברגע שמצא הוא התקשר לבן גוריון ומסר לו " המפלצת בידינו".
ביום כ"ה בניסן תשכ"א בשעות הבוקר נשמעה בבית העם בירושלים הקריאה "בית המשפט!". קריאה זו, שהיא רגילה ושגרתית בכל בית משפט, פתחה הפעם משפט היסטורי חסר תקדים: מדינת ישראל נגד הפושע הנאצי אדולף אייכמן.
על הרגע הנורא והמצמרר של פתיחת המשפט כתב המשורר נתן אלתרמן: "קולו החד והחותך של פקיד בית המשפט בירושלים פילח את קורות ענותו (=סבלו) של העם היהודי … למשמע שתי המלים העבריות 'בית המשפט', קם ממקומו ועמד דום [מי שהיה] ראש משמידיו של העם היהודי בתקופה האומללה ביותר בתולדות האנושות – אדולף אייכמן".
על אשר אירע באותם ימים סיפר הבוקר לערוץ 7 מי שהיה ראש המוסד אברהם שלום:
"זה היה אירוע חד פעמי אשר היה באותם ימים . המרגש ביותר היה השלב שבו תפסנו אותו וידענו שזה הוא. הוא לא דיבר לא דיבר ובסוף שאלו אותו מה מספר המפלגה שלך? וכשהוא אמר את המספר שרק הוא ידע ידענו שהשגנו את מטרתנו " משחזר שלום.
התוכנית לתפיסתו של אייכמן, שתוכננה על ידי צבי מלחין ואיסר הראל, ז"ל נבנתה בעקבות מידע מודיעני שהגיע לממשלת ישראל ב- 1957. באותה שנה שמע תושב העיר סוארז בארגנטינה, יהודי עיוור שאיבד את הוריו בשואה, מבתו בת ה- 19 על גבר צעיר שפגשה בבואנוס איירס בשם ניקולאס אייכמן. כשהבת סיפרה לאביה שבשיחה שקיימה עם ניקולאס, הוא אמר לה שחבל שהגרמנים לא פתרו את בעיית היהודים, החל האב לחשוד שאביו של הבחור הוא אדולף אייכמן, ושהוא חי בארגנטינה.
האיש סיפר על החשדות שלו לד"ר פריץ באוור, התובע הכללי באסן, גרמניה, שבעצמו נאסר על ידי הנאצים. באוור, שלא האמין שמממשלת גרמניה תפתח בחקירה לבירור מקום המסתור של אייכמן, העביר את הידיעה לגורמים בישראל, ששלחה צוות של סוכנים חשאיים לארגנטינה במטרה לתפוס את אייכמן. הצוות הזה התגלה כלא מתאים למשימה, ולאחר שכמעט נחשף, הוא נקרא בחזרה לישראל. שנתיים אחר כך, ב- 1959, הרכיב המוסד צוות חדש של חמישה סוכנים, בפיקודו של צבי מלחין, שהיה אז בסוף שנות העשרים לחייו.
כל חברי הצוות שנבחרו איבדו קרובי משפחה בשואה, כולל מלחין עצמו, שאיבד את אחותו, פרומה, שלושת אחייניו וכ- 150 קרובי משפחה נוספים.
במבצע חשאי ומסובך נחטף אייכמן בשעת ערב ליד ביתו, הובא למקום מסתור ומשם הוברח בטיסה לישראל. וכך, בצהרי יום שני, כ"ו באייר תש"ך (1960) העביר קול ישראל בשידור ישיר מן הכנסת את הודעתו הדרמטית של ראש הממשלה, דוד בן גוריון: "… אחד מגדולי פושעי הנאצים… אדולף אייכמן, נמצא כבר במעצר בארץ ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזרים, תש"י – 1950".
על המטוס שאסף את אייכמן בטיסה ארצה היתה גם ציפי כהן לימים גלזר ששימשה כדיילת בכל זמן הטיסה. הבוקר נזכרה באותם שעות : "לא ידעתי מי האיש. העלו למטוס איש צנום , כחוש והושיבוהו לצידי. מלאתי את תפקידי מבלי שאני משוחחת איתו. הסתכלתי כל העת וראיתי את האיש שרק אח"כ ידעתי איזו מפלצת הוא היה".
ברוך תירוש האלחוטאי מספר על הרגע בו דיווח איסר הראל שהיה ראש המוסד על לכידתו " ירדנו מהמטוס ואיסר חיפש טלפון. ברגע שמצא הוא התקשר לבן גוריון ומסר לו " המפלצת בידינו".
ביום כ"ה בניסן תשכ"א בשעות הבוקר נשמעה בבית העם בירושלים הקריאה "בית המשפט!". קריאה זו, שהיא רגילה ושגרתית בכל בית משפט, פתחה הפעם משפט היסטורי חסר תקדים: מדינת ישראל נגד הפושע הנאצי אדולף אייכמן.
על הרגע הנורא והמצמרר של פתיחת המשפט כתב המשורר נתן אלתרמן: "קולו החד והחותך של פקיד בית המשפט בירושלים פילח את קורות ענותו (=סבלו) של העם היהודי … למשמע שתי המלים העבריות 'בית המשפט', קם ממקומו ועמד דום [מי שהיה] ראש משמידיו של העם היהודי בתקופה האומללה ביותר בתולדות האנושות – אדולף אייכמן".