ועדת החינוך דנה היום בדרישת יהודים שהצילו יהודים בשואה להכרת המדינה בפועלם. לדבריהם, המדינה מכירה בגויים חסידי אומות העולם, אך היא אינה נותנת ביטוי למורשת אלפי היהודים שהצילו יהודים בשואה, תוך סיכון חייהם. ניצולי השואה שנכחו בדיון ביקשו שהמדינה תיתן ביטוי, תכיר ותוקיר את פועלם - בעיקר בהסברה ובתודעה הציבורית.
חיים רוט, יו"ר הוועד למען הכרת יהודים מצילי יהודים בשואה סיפר "ניצלתי ע"י נוצרים, וגם ע"י יהודי. בלעדיו, לא הייתי כאן אתכם היום. ההצלה היהודית כמעט שלא מופיעה בתיעוד, כיוון שהמצילים לא דיברו. הנוער חונך שיהודים הלכו כצאן לטבח. זה לא נכון. היו הפרטיזנים, לוחמי הגטאות, וגם יהודים שהצילו יהודים תוך סיכון חייהם. אנשים אלה יכולים להוות דוגמה ומופת לנוער. משום מה, בגלל שזה נראה ברור שיהודים יצילו יהודים, אין מכירים בתרומתם, ובמוזיאון השואה בוושינגטון, למשל, יש קיר עם 21,000 שמות של גויים שהצילו יהודים, אך אף לא שם אחד של יהודי שהציל יהודי."
אפרים אגמון, יהודי שהציל יהודים בהונגריה, סיפר את סיפורו האישי: ב-1944 כל תנועות הנוער התארגנו להצלת יהודים מהונגריה במטרה להביאם לישראל. בבודפשט אירגנו "טיולים" של צעירים, כשבעצם הם עברו את הגבול בעיקר לרומניה, ומשם הובאו באניות עד ארץ ישראל. יום יום יצאו קבוצות של כעשרה צעירים עם תעודות מזויפות, כשצבא שלם של שליחים הפיץ אותן בקרב האנשים. כן היתה פעילות של הצלת ילדים. ב-50 בתי ילדים כונסו 5,000 ילדים ו-1,000 אנשי צוות יהודים שנשארו בחיים עד יום השחרור."
יו"ר ועדת החינוך, ח"כ מיכאל מלכיאור (עבודה), אמר ש"נושא המצילים היהודים בשואה הוזנח במשך כל השנים, בלשון המעטה. באופן טבעי, לאחר השואה תשומת הלב המרבית ניתנה לנושא חסידי אומות העולם, לדבריו יש חשיבות גדולה, שבני הנוער בישראל ידעו שמתוך העם היהודי צמחו אנשים אצילים כאלה, וילמדו מהי עשייה וערבות הדדית, מלכיאור סיכם כי הוא המליץ למשרד החינוך שהמדינה תכניס את הנושא לתכנית הלימודים המחייבת, ותערוך מחקר מקיף שירכז את סיפוריהם של אנשים אלה. זאת, משום שהיום יש חסר בולט במידע על אלפי המצילים היהודים בשואה. "יש לעשות זאת בהקדם, כיוון שאנו מאבדים את האנשים האלה מדי יום, בהתחשב בגילם".
חיים רוט, יו"ר הוועד למען הכרת יהודים מצילי יהודים בשואה סיפר "ניצלתי ע"י נוצרים, וגם ע"י יהודי. בלעדיו, לא הייתי כאן אתכם היום. ההצלה היהודית כמעט שלא מופיעה בתיעוד, כיוון שהמצילים לא דיברו. הנוער חונך שיהודים הלכו כצאן לטבח. זה לא נכון. היו הפרטיזנים, לוחמי הגטאות, וגם יהודים שהצילו יהודים תוך סיכון חייהם. אנשים אלה יכולים להוות דוגמה ומופת לנוער. משום מה, בגלל שזה נראה ברור שיהודים יצילו יהודים, אין מכירים בתרומתם, ובמוזיאון השואה בוושינגטון, למשל, יש קיר עם 21,000 שמות של גויים שהצילו יהודים, אך אף לא שם אחד של יהודי שהציל יהודי."
אפרים אגמון, יהודי שהציל יהודים בהונגריה, סיפר את סיפורו האישי: ב-1944 כל תנועות הנוער התארגנו להצלת יהודים מהונגריה במטרה להביאם לישראל. בבודפשט אירגנו "טיולים" של צעירים, כשבעצם הם עברו את הגבול בעיקר לרומניה, ומשם הובאו באניות עד ארץ ישראל. יום יום יצאו קבוצות של כעשרה צעירים עם תעודות מזויפות, כשצבא שלם של שליחים הפיץ אותן בקרב האנשים. כן היתה פעילות של הצלת ילדים. ב-50 בתי ילדים כונסו 5,000 ילדים ו-1,000 אנשי צוות יהודים שנשארו בחיים עד יום השחרור."
יו"ר ועדת החינוך, ח"כ מיכאל מלכיאור (עבודה), אמר ש"נושא המצילים היהודים בשואה הוזנח במשך כל השנים, בלשון המעטה. באופן טבעי, לאחר השואה תשומת הלב המרבית ניתנה לנושא חסידי אומות העולם, לדבריו יש חשיבות גדולה, שבני הנוער בישראל ידעו שמתוך העם היהודי צמחו אנשים אצילים כאלה, וילמדו מהי עשייה וערבות הדדית, מלכיאור סיכם כי הוא המליץ למשרד החינוך שהמדינה תכניס את הנושא לתכנית הלימודים המחייבת, ותערוך מחקר מקיף שירכז את סיפוריהם של אנשים אלה. זאת, משום שהיום יש חסר בולט במידע על אלפי המצילים היהודים בשואה. "יש לעשות זאת בהקדם, כיוון שאנו מאבדים את האנשים האלה מדי יום, בהתחשב בגילם".