מפקד פיקוד הצפון בעבר האלוף במיל. יוסי פלד התייחס ביומן ערוץ 7 להכרזתו של הרמטכ"ל דן חלוץ לפיה לא צפויה בקרוב מלחמה מול סוריה.
האלוף במיל. פלד אינו מוכן לקבל את חוות דעתו זו של חלוץ ומנגד אינו מקבל את דעתם של הקצינים העומדים מאחורי מה שהוא מגדיר כהפחדות ביטחוניות. "אני לא חושב שלישראל יש את הלוקסוס לצעוק 'מלחמה מלחמה' או לקבוע שלא תהיה מלחמה. מלחמות באזור שלנו באות כשהיינו בטוחים שלא תהיה מלחמה וכשהכרזנו מלחמה לא נפתחה כזו".
לנוכח זאת דורש פלד מצה"ל להיערך ב"הרבה עבודה והרבה פחות דיבורים", לאפשרות של מלחמה, אם אכן זו תיפתח.
את האמירה המיוחסת שלחלוץ כאילו אמר ש"אין שחר לאפשרות שתיפתח מלחמה מול סוריה" מגדיר פלד כאמירה מסוכנת שכן היא אינה מאפשרת לציבור ולצבא להיערך לסכנת המלחמה ומתוך כך תיכנס הציבוריות הישראלית לשאננות.
בשאלת המו"מ מול סוריה, אם לפתוח בו אם לאו אומר פלד כי בעצם הדיבור יש סיכוי וסיכון. "חוזה שלום צריך להיחתם בראיה ארוכת שנים שבה נבחנת השאלה כיצד המדינה תוכל להתמודד ולהגן על עצמה בעיתות משבר. השאלה היא לא אם מדברים או לא מדברים". כיוון שכך סבור פלד שעל ישראל שלא להתעלם מהאיתותים הסוריים ולא לראות כל איתותי דיבור ומו"מ ככניעה וויתור מיידיים ומתחייבים.
לשאלת המראיין, עוזי ברוך, אם במציאות כזו או אחרת יהיה על ישראל לוותר על הגולן מזכיר פלד כי שלא כמו סיני הגולן מהווה איום אסטרטגי על ערים ישראליות בהיותו שלוט על נקודות מפתח בצפון ואף מעבר לכך. לנוכח ראיה ביטחונית זו סבור פלד שעל אישים כדן מרידור לנמק ולהבהיר מהן המציאויות בהן הם רואים כסבירה ומתחייבת אפשרות של ירידה מהגולן ולא להסתפק בהכרזות גרידא.
עוד נשאל פלד כיצד הוא מתייחס לדבריו של אהוד ברק לפיהם היציאה מלבנון הייתה מהלך מוצלח. לטעמו של פלד אכן הנסיגה מלבנון הייתה מהלך נכון, מתבקש ואף מתחייב, ולו כדי למנוע את השבר הפנימי בעם בשאלת הדרישה לצאת מלבנון. עם זאת לטעמו של פלד האופן בו בוצעה הנסיגה הייתה רעה מאוד והוכיחה לחיזבאללה שניתן לנצח את ישראל. כמו כן הוא מזכיר את היחס לו זכו נאמניו של צה"ל עם היציאה הצה"לית משם.
באשר לדיוני ועדת וינוגרד אומר פלד כי לטעמו "קרה דבר איום ונורא במלחמה האחרונה, איבדנו את כושר ההרתעה שלנו ואנחנו צפויים לעוד עימות צבאי כי הצד השני חושב אותנו לחלשים יותר. הרתעה תלויה בתפיסתו של הצד השני ולא משנה אם הוא טועה, אם הוא חש שהוא התחזק ואנחנו נחלשנו ההרתעה אבדה".
בספרו על ילדותו בקיבוץ נגבה הוא רומז על הצורך בהחלפת ההנהגה לנוכח הכישלון. "נתנו לנו כילדים בני עשר לנהוג בעגלה, רצו להוכיח שאפשר לסמוך עלינו והגענו לבגרות, אבל לפעמים הסוס השתולל והרס גינות ובעמודי חשמל. בקיבוץ נגבה לא החליפו את הסוס, אמרו – יוסף אתה לא יודע לנהוג בסוס, יעקב עלה לנהוג את העגלה"...