בהר הרצל בירושלים נערך בצהריים טקס האזכרה ל-69 חללי הצוללת 'אח"י דקר' במלאת 39 שנים להיעלמותה.
הטקס מתקיים במעמד שר הביטחון, עמיר פרץ, ראש המטה הכללי, רב אלוף דן חלוץ, מפקד חיל הים האלוף דוד בן בעש"ט ובהשתתפות המשפחות השכולות, קציני וחיילי חיל הים.
הרמטכ"ל, דן חלוץ, אמר בטקס כי המסירות של חללי דקר מהוה עבורנו דוגמא למוכנות להתמסר לעשייה למען המדינה. "הדרך לשלום ארוכה, בשנה האחרונה עברנו מלחמה קשה שגבתה מאיתנו מחיר כבד, שלושה מחיילנו נותרו מאחור, נעשה הכל להשיב אותם במהרה הבייתה", אמר. למשפחות אמר חלוץ: אנחנו ממשיכים ללוות אתכם, אנחנו מבטיחים לכם כי זכרם של יקריכם לא יימחה.
שר הבטחון, עמיר פרץ, אמר כי במשך כל השנים עשתה ישראל מאמצים רבים כדי לאתר את הצוללת, "הכל נבדק ונסרק אך רק לפני 8 שנים אותרה הצוללת מול חופי ישראל, מציאת הדקר חתמה סבל עמוק...זו היתה מכה קשה לחיל הים אך החיל לא נשבר... ".
פרץ אמר כי צה"ל גם היום עוסק בהפקת לקחים מהמלחמה האחרונה בלבנון, "יש להתגבר על התקלות, ולהפיק את הלקחים", אמר. יש להכין את צה"ל לכל מלחמה, אתגרים גדולים לפנינו עלינו, תפקידו של צה"ל להיות מוכן לכל תרחיש בכל צורה. בשנה הקרובה החיילים יתאמנו יותר ומחסני החירום ימולאו", אמר.
ב-9 בינואר 1968 יצאה הצוללת אח"י דקר, מדגם T, מנמל פורטסמות באנגליה לכיוון נמל הבית בישראל, חיפה.
הצוללת, בפיקודו של רס"ן יעקב רענן, נשאה בתוכה 69 אנשי צוות ששהו באנגליה לרגל שיפוץ הצוללת והשבחתה. לאחר כשישה ימים עצרה הצוללת במיצרי גיברלטר, שם היא תודלקה וצוידה להמשך הדרך. בחצות היא יצאה לכיוון חיפה.
מטעמי בטיחות עשתה הצוללת את דרכה חזרה בצלילה ועל פי נהלים שנקבעו מראש נדרשה לקיים קשר עם המפקדה בכל 8 שעות.
ב-25 בינואר, שתי דקות לאחר חצות, נתקבל מברק מוצפן מהצוללת אשר שהתה במרחק של 360 מייל מחופי הארץ. ביום שלמחרת, ה-26 בינואר בשמונה בבוקר הייתה צריכה ה"דקר" לדווח למפקדה, הקשר מעולם לא נוצר. לאחר שה"דקר" לא נענתה לתדר בין לאומי בגלוי החלה מפקדת חיל הים בחיפושים נרחבים בשיתוף כוחות בינלאומיים עד ל-31 לינואר.
החיפושים אחר הצוללת שנעלמה היו חסרי תקדים בהיקפם 120 גיחות אוויר נערכו במהלכן נסרק שטח של כ-367,210 קמ"ר. 50 כלי שייט צבאיים ואזרחיים סרקו שטח של 212,466 קמ"ר בים סוער ובמזג אוויר קשה.
ב-4 בפברואר הודיע דובר צה"ל כי:"המטה הכללי קובע בצער, כי יש לראות בצוללת אח"י דקר על 69 אנשי צוותה, נעדרת".
13 חודשים לאחר שנעלמו עקבותיה של ה"דקר", מצא תושב חאן-יונס שבעזה מצוף חירום הנושא את שמה של הצוללת על חוף הים. מצוף החירום משתחרר בעת סכנה ובהגיעו לגובה פני המים משדר את אותות המורס לקריאת מצוקה (S.O.S).
בעקבות מציאת המצוף הועלתה אפשרות כי הצוללת נמצאת באזור חופי מצרים. מצרים שהייתה בעלת הסכם שלום עם ישראל התירה לבצע חיפושים באזורה. במהלך שנות ה-80 בוצעו מספר חיפושים אך כולם העלו חרס.
בשנת 87' מונה תת-אלוף (מיל') הדר קמחי לעמוד בראש צוות אשר יבחן מחדש את ממצאי ה"דקר". לאחר בחינה מחודשת של הממצאים הוקמה בתחילת שנות ה90- ועדת בדיקה חדשה לנושא ה"דקר" אשר החליטה לבצע חיפושים בים האגאי.
את החיפושים ערך חיל הים בשיתוף הצי האמריקאי בסיוע הצוללת האמריקאית NR-1 ובעזרת ציוד משוכלל המתאים לחיפוש בעומק רב בנתיב ההפלגה המקורי של ה"דקר".
ב-8 למאי 1999 נמצאה הצוללת "דקר" על ידי חברת "נאוטיקוס" במרחק 500 ק"מ, מערבית לחיפה ובעומק של כ-3 ק"מ.
כשנה לאחר מציאתה של ה"דקר" נמשה הגשר של הצוללת מן המים ועבר תהליך ארוך של שיחזור במספנות חיל הים. בגמר העבודה הוצב בחזית מוזיאון חיל הים בחיפה (בתאריך30/5/03).
במסגרת הסקר האחרון שנערך ע"י חברת "נאוטיקוס" הועלו ממצאים מהקרקע לצורך בדיקה. מה שנראה תחילה כסירת הצלה אישית נתגלה כשקית ניילון אטומה. עם פתיחת השקית נמצאו בתוכה מדים ארוזים יחד עם מעיל סערה מפלסטיק וכנפי צוללן (האות אותו עונדים לוחמי הצוללות).
בעזרת מספר אישי המוטבע על כנפי הצוללן זוהו החפצים כחפציו של אלמוג יוסף ז"ל.
המשפחה אשר קיבלה את המדים בהתרגשות רבה החליטה כי מקומם הראוי במוזיאון חיל הים.