העיתונאי, הסופר והפובליציסט חגי סגל אומר כי לנשיא קצב היו שש שנים כדי להלחם בתופעות עליהן הצביע במהלך נאומו ביום רביעי בערב. נאום שבו הודיע קצב כי יילחם על חפותו ואף תקף באופן קשה את התקשורת שעשתה לו, לטענתו, לינץ'.
בראיון לערוץ 7 אומר סגל כי כמי שיושב בתוך עמו, היה קצב אמור להיות מודע לכך שהתקשורת עושה עוול למגזרים רבים, 'ובעיקר למגזר מאד מסויים'. אך הנשיא קצב שתק עד "שהרעה נגעה בביתו", ולפתע הוא התעורר. סגל מוסיף כי מאחר ואינו מאמין לגרסת החפות של קצב, "אינני אוהב את מה שהוא אמר".
תפקידה של התקשורת הוא לאתר אנשי ציבור שסורחים, אומר סגל. נכון שבפרשה זו התקשורת נטלה לעצמה סמכות לא לה, של שופטת, שכן גם אם מגישים כתב אישום, אין זו הרשעה בבית משפט. לכן לא ניתן לומר כי "הנשיא אנס", כיון שבית המשפט עוד לא קבע זאת. זוהי טענת התביעה בלבד, ומבחינה זו יש צדק בטענות הנשיא. יחד עם זאת, כל הסימנים אינם לטובת הנשיא. אולי התקשורת הגזימה כדרכה "אך בגדול, הפעם אולי היא לא טעתה בהרבה".
יו"ר נשים בירוק, נדיה מטר, פרסמה מאמר ובו כתבה כי בזמן הגירוש, אמר הנשיא לתושבי גוש קטיף, "תקחו הכל בפרופורציה, בסך הכל מעבירים אותכם דירה". במאמרה אומרת מטר לנשיא: "תקח גם אתה הכל בפרופורציה, בסך הכל מעבירים אותך דירה".
סגל מתייחס למאמרה של מטר ואומר כי אין לשמוח לאידו של איש. מה עוד שבני משפחתו של הנשיא נפגעים מהפרשה קשות והם אינם אשמים.
אם לנשיא יש 'בטן מלאה' על התקשורת, הוא היה צריך לומר להם חדלו מרצח האופי שאתם עושים למתיישבים ולא ייתכן שחוק פינוי פיצוי 'שהוא חוק פלסתר לכל דבר', זוכה להסכמת היועץ המשפטי לממשלה. "אבל הנשיא לא הגן על המתיישבים מפני מחרפיהם. הוא שתק גם בעמונה כשאותה משטרה שכעת מתנכלת לו, הכתה ללא רחם מפגינים. מגוחך מצידו כעת לטעון שכולם רודפים אותו מפני שהוא ימני דתי. זה לא אמין".
על 'חוק פרס' אשר נועד לשפר את סיכוייו של פרס להבחר לנשיא באמצעות הפיכה הבחירה לגלויה, אומר סגל, כי מדהימה התופעה לפיה שמעון פרס, הקרוב כבר לגיל 84 אינו לומד מלקחי העבר. פרס לדבריו אינו מפיק לקחים וממשיך בדרכו הפוליטית הרצופה 'מעשי נוכלות, טריקים, תרגילים מסריחים', הוא הולך תמיד על מהלכים שבסוף מביאים אותו לכך שהוא הופך למושא לגיחוך.
פרס זכה לפתע לאהדה והיו גם אנשי ימין שהיכו על חטא ואמרו אולי היה צריך לבחור בו בשנת 2000 ולא במשה קצב. הדבר היה מונע את הבושה. כעת פרס פועל כך שידברו עליו במונחים של פוליטיקאי קטן. אילו הייתי חבר כנסת, הייתי תומך ברובי ריבלין, אומר סגל, ואם רוצים אישיות מחוץ למערכת הפוליטית, נתן שרנסקי ראוי.
סגל מציע לרב לאו לא להתמודד.