פרופ' דוד וייסבורד, ראש המכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, מצא כי בניגוד לדעה הרווחת, הצבת כוח משטרתי באזורים המועדים לפשיעה לא תגרום להתקה של הפשיעה לאזורים סמוכים. המחקר העלה דווקא ממצאים הפוכים, לפיהם הצבת כח משטרתי באזור אחד, יכולה לסייע במיגור הפשיעה הן במוקדי הפשיעה עצמם והן באזורים הסמוכים אליהם.
בשנים האחרונות, יחידות משטרה במקומות שונים בעולם פיתחו תכניות למניעת פשע באמצעות זיהוי "אזורים חמים" המועדים לפשיעה. תוכניות אלו מבוססות על מחקרים לפיהם מקרי פשע מתרחשים בעיקר באזורים עירוניים צפופי אוכלוסייה.
מחקר שנעשה באחרונה בארה"ב, הראה כי האסטרטגיה המשטרתית לזיהוי "נקודות חמות" והתמקמות בהן לשם תפיסת פושעים - היא השיטה היעילה ביותר ללוחמה בפורעי חוק.
אלא שלצד ההוכחות הברורות לפיהן האסטרטגיה המשטרתית הנדונה משרתת את מטרתה ומפחיתה את מימדי הפשיעה באזורים בהן היא מוצאת לפועל – עלו באחרונה טענות שגורסות כי נוכחות המשטרה רק גורמת לפשיעה להעתיק את מקומה לאזורים אחרים, ואין בה כדי להוות כוח הרתעה רחב היקף. כך קורה, כי הצבת כוח משטרתי מוגבר באזורים "חמים" הוא אינו בעל השפעה לטווח הארוך.
פרופ' וייסבורד החליט לערוך מחקר ראשון מסוגו שבוחן את השפעתה של האסטרטגיה המשטרתית המתמקדת באזורים המועדים לפשיעה - על שיעורי הפשיעה באזורים הסמוכים.
פרופ' וייסבורד ביקש להוכיח כי גם באזורים שבהם לא נרשמה נוכחית משטרתית - חלה ירידה בשיעור הפשיעה.
המחקר השווה תוצאות שבין שני אזורים בעיר "ג'רזי-סיטי" בארצות-הברית: האחד – אזור בעל שיעור פשיעה גבוה, והשני - אזור הסמוך לאזור "המועד לפורענות". כוח משטרה הוצב באזורים "החמים" אך לא באזורים השכנים, ומטרת הניסוי הייתה לבדוק האם מוקדי הפשיעה יועתקו לשכונות הסמוכות.
תוצאות המחקר היו מעודדות: פרופ' וייסבורד מצא כי לא זו בלבד שחלה ירידה בשיעורי הפשיעה באזורים בהם התמקמו כוחות משטרה, אלא כי גם באזורים הסמוכים אליהם - חלה ירידה משמעותית בשיעורי בפשיעה.