בשיחזור המסע הלילי של שיירת הל"ה, ביקשו הצועדים להנציח את סיפור הקרב של לוחמי שיירת ה-ל"ה מהר-טוב ועד "גבעת הקרב. בצעדה השתתפו מתיישבים מאזור גוש עציון ובני נוער מכל חלקי הארץ בשיתוף חיילי חטמ"ר עציון בראשות מפקד החטיבה אל"מ ניצן אלון.
המסע שחזר את מסלול השיירה ובמהלכו סופר סיפור הקרב ע"י מדריכים מבי"ס שדה כפר עציון. כמו כן, כחלק מהמסע נערך קומזיץ וערב שירי לוחמים. המסע נחתם בתפילת שחרית ובטקס חגיגי.
המח"ט נשא דברים בפני הצועדים ובין השאר אמר: "לוחמי הל"ה נותנים לנו פרספקטיבה על חיינו גם בימים אלו, כל פעם כאשר אנו מרגישים מבולבלים וחסרי דרך, כדאי להסתכל 60 שנה אחורה ולראות איפה היינו ולשאוב כוח, תקווה ודוגמא מלוחמים אלו. אם אכן נלמד ונפנים מסיפור הגבורה שלוחמי הל"ה אני מאמין שנוכל גם להתגבר על הקשיים העומדים בפנינו היום.
המח"ט הודה למועצות גוש עציון ולמתיישבים על השיתוף הפעולה הפורה עם חיילי החטיבה שהוכיח את עצמו שוב, גם היום.
להלן סיפורם ההסטורי של ל"ה הלוחמים שנפלו בדרכם להצלת ישובי גוש עציון.
עם הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל (כ"ט בנובמבר, 1947) נפתח השלב הראשון במלחמת העצמאות אשר במהלכו התרחש קרב לוחמי שיירת ה-ל"ה. בלילה שבין ה 15-16 החל את מסעו כוח תגבור בראשות דני מס מהמושבה הר טוב לכיוון ישובי גוש עציון המוקפים ביישובים ערבים.
מטרות כוח התגבור היו מרובות: העברת ציוד רפואי דחוף לגוש; העברת אמצעי לחימה ותחמושת; העברת כוח לוחם נוסף וביצוע משימות התקפה על תשתית התחבורה הערבית במרחב.
חלקו הראשון של המסע התנהל כמתוכנן. לאחר שבעה קילומטר, נקע אחד הלוחמים את רגלו והתקשה להמשיך. הכוח החליט שעליו לחזור להר–טוב בליווי שני לוחמים. נקודת הציון הוודאית הבאה בדרכם היא "גבעת הקרב".
לפי עדויות הערבים, תושבי הכפרים, מצטיירת תמונה כי המחלקה נעה בואדי העולה ישירות לצוריף (נחל גדור). בהתקרבם לכפר, לאחר שהאיר השחר, הם התגלו. ישנן עדויות כי הגילוי נעשה בידי רועה מקומי או בידי נשים שיצאו לאסוף זרדים. יש גם השערה כי הם התגלו על ידי כוח צבאי פלסטיני, שאכן ידוע כי חנה בקרבת הכפר צוריף.
תחילה התנהל קרב בפאתי הקרב צוריף. בשעות הצהריים המאוחרות, לאחר הסתתרות ומנוחה או לאחר קרב נסיגה ממושך נעה המחלקה לכיוון צפון. בסופו של מהלך זה הם נלכדו באש הערבים, בעודם עולים אל הגבעה המוכרת כיום בשם "גבעת הקרב". בעדויות שונות מוזכרת גבורתו של הלוחם האחרון שהגיע אל ראש הגבעה, השליך רימונים לעבר הערבים המתקרבים אליו, ולבסוף אף השליך לעברם אבנים.
האישה הערבייה המלקטת זרדים או רועה הצאן הנראה למרחוק, יתכן והיו הגורם לגילויים. משהחליטו להתעלם מכך ולהמשיך בדרכם, עלה הדבר במחיר חייהם של 35 הלוחמים.