34 שנים לאחר מלחמת יום כיפור, הוכרה מחלת הסכיזופרניה של לוחם צה"ל, ככזו שנגרמה עקב שירותו באותה מלחמה. בהחלטה כתבו יו"ר הועדה השופט רפאל חרסוסנקי, וחברי הועדה פרופ' פלדי, ולוקוב כי למרות שעד היום ישנה מחלוקת בעניין סיבותיה של הסכיזופרניה, "נחה דעתנו כי במקרה זה יש לקבל את הדעה התומכת בכך שגם מצב חברתי יכול להוות טריגר למחלה... ובנסיבות אלה אנו קובעים מחלת הסכיזופרניה נגרמה עקב השירות".
בהחלטת הועדה נכתב כי האיש בן 63 עבר בתחום המכונאות לפני המלחמה. הוא היה איש חברותי, טייל, רקד והיו לו חיי חברה מאושרים". ערב גיוסו היה בריא לחלוטין ולא סבל מכל בעיה רפואית. "את תרומתו למדינה הוא תרם במסגרת שירות המילואים, בתפקיד מכונאי רכב. במלחמת ששת הימים הוא גויס לתפקיד מכונאי באזור הרמה, וביצע את כל המטלות הצבאיות שהוטלו עליו. לאחר מלחמת ששת הימים הוא שירת במילואים מספר פעמים באזור ברכת רם...
"כחודש לפני פרוץ מלחמת יום כיפור הוא גויס למילואים, ובחלוף חודש פרצה מלחמת יום כיפור, מלחמה עקובה מדם, והוא נכח בכל הזוועות של ההרג וראה גופות של חיילים קשורים לעצים לאחר שעשו בהם שפטים, גופה מחוררת וחלקי גופות שרופות. קשה היה לעורר לסבול את החוויה, אולם הוא החזיק מעמד. היו מקרים שהמח"ט והסמח"ט הסתערו על מחבלים ללא תחמושת וכך נהרגו, וזאת משום שלטנקים לא היתה תחמושת – כל זאת חווה.
במלחמה הוא נסע על משאית שחילקה תחמושת לטנקים. משאית זו עברה הפגזה קשה, המשאית בה נהג התפוצצה, המלווה נהרג במקום, הוא עצמו איבד את הכרתו, חלק מן הזמן הזה נעלם מזיכרונו. הוא שמע קולות של מסוקי קרב, צעקות של פצועים והכרתו שבה אליו רק בבית החולים שאינו זוכר את שמו. מאז אותו זמן הוא חולה, שקוע בתוך חוויות המלחמה".
כאמור חברי הועדה קבעו כי יש להכיר במחלת הסכיזופרניה ככזו שנגרמה עקב השירות.