שמענו בימים אלה שהממשלה החליטה על פיתוח אמצעי נגד קאסמים וקטיושות. ששה חודשים עברו מאז תום המלחמה, מלחמה בה הטילים קצרי הטווח היו הגורם שהכריע נגדנו, ורק עכשיו החליטה הממשלה מה שהחליטה. ברור שהפיתוח יימשך לפחות שנתים ואולי יותר. קשה מאד להבין מה שקורה. ההגיון אומר שהחלטה זו צריך היה לקבל לפני שנים. יש אומרים שלו היו יורים על רמת אביב היו אמנם מחליטים על הפיתוח לפני שנים.
כך או אחרת, קשה מאד להבין את הפיגור המשווע. אך לפני ימים מספר קראתי מאמר מאיר עיניים של רן ברץ ב"נתיב" ובו תאור של הלכי הרוח בצרפת בימי טרום מלחמת העולם השנייה.
הנה התיאור לפניכם: "במקום להתכונן למלחמה המתקרבת, שקעה צרפת בנהנתנות וטיפחה הזיות שלום. מצבה הפוליטי היה רעוע, ממשלותיה לא שרדו ושריה התחלפו בתדירות גבוהה ולא התבצעה מדיניות עקבית. רבים מן הפוליטיקאים היו נגועים בשחיתות שהפכה למרכז תשומת הלב הציבורית. היה שסע עמוק בין משנות אידיאולוגיות שאינן יכולות לגור בכפיפה אחת. גייס חמישי ותעמולת האויב הצליחו להנחיל בלב רבים מאזרחיה של צאפת את התחושה שתמיד אפשר לנקוט בתהליכי פיוס ושלום שימנע מלחמה. שכנוע זה לווה באידיאולוגיות פציפיסטיות ומוסרניות. ועוד צבא צרפת נחלש, לא התאמן מספיק וסבל ממורל ירוד. הגרמנים נקטו בעמימות באשר לכוונותיהם. דיברו על מלחמה בגרמנית ועל שלום בצרפתית. בשנת 1936 עלתה עוצמתו של הצבא הצרפתי בהרבה על זו של הוורמאכט, אך שלושה גדודים גרמנים הצליחו לכבוש מידי צרפת את חבל הריין. וחשוב מכל: החשיבה האסטרטגית של צרפת עברה מהפך מחשיבה מתמרנת והתקפית לתפיסה הגנתית. כאשר קרבה המלחמה הבינו הצרפתים את הסכנה וניסו לשקם את צבאם, אך מלבד זאת שאיחרו את המועד, ניסיונות אלה לא צלחו בשל צרות פנימיות, פוליטיות וחברתיות."
עד כאן צרפת. האמת היא שתוך כדי קריאה חזרתי ובדקתי אם אמנם בצרפת מדובר ולא בישראל. היכן עוד מדברים על שלום תוך כדי מתקפת אויב טרוריסטית המפילה מאות רבות של קורבנות? היכן עוד מקצצים בתקציב הצבא סכומי עתק משך שנים, תוך פטפוטי הבל על שלום, בשעה שכל המדינות הערביות סביבנו מתחמשות וחלקן מכריז בקול גדול שהם מתכוננים למלחמה בישראל? כיצד שכחו אריק שרון והחבורה שסביבו את העיקרון המלחמתי הראשון שהציב בן גוריון: להעביר את המלחמה לחו"ל, כדי שלא ייפגעו אזרחי המדינה.
איזה מדינה עוד הפקידה צבא חזק ומפואר כמו צה"ל לידיהם של חובבנים ומושחתים. שוטי שלום ישראלים רצים אחרי אבו מאזן, טרוריסט מדופלם הדורש נסיגה ישראלית מלאה ושיבת הפליטים הערבים לבתיהם וכמובן את ירושלים. צמאי השלום שלנו אינם מבינים שגרמניה מעולם לא הכריזה על כוונה להשמיד את צרפת ואכן גם לא עשתה זאת. הסכנה שלנו גדולה יותר. אך עם כל זה, נגד הערבים נוכל לעמוד - אם הגייס החמישי שלנו. מאמיני השלום התמימים, לא יתקעו מקלות בגלגלי יכולת ההגנה שלנו.
כך או אחרת, קשה מאד להבין את הפיגור המשווע. אך לפני ימים מספר קראתי מאמר מאיר עיניים של רן ברץ ב"נתיב" ובו תאור של הלכי הרוח בצרפת בימי טרום מלחמת העולם השנייה.
הנה התיאור לפניכם: "במקום להתכונן למלחמה המתקרבת, שקעה צרפת בנהנתנות וטיפחה הזיות שלום. מצבה הפוליטי היה רעוע, ממשלותיה לא שרדו ושריה התחלפו בתדירות גבוהה ולא התבצעה מדיניות עקבית. רבים מן הפוליטיקאים היו נגועים בשחיתות שהפכה למרכז תשומת הלב הציבורית. היה שסע עמוק בין משנות אידיאולוגיות שאינן יכולות לגור בכפיפה אחת. גייס חמישי ותעמולת האויב הצליחו להנחיל בלב רבים מאזרחיה של צאפת את התחושה שתמיד אפשר לנקוט בתהליכי פיוס ושלום שימנע מלחמה. שכנוע זה לווה באידיאולוגיות פציפיסטיות ומוסרניות. ועוד צבא צרפת נחלש, לא התאמן מספיק וסבל ממורל ירוד. הגרמנים נקטו בעמימות באשר לכוונותיהם. דיברו על מלחמה בגרמנית ועל שלום בצרפתית. בשנת 1936 עלתה עוצמתו של הצבא הצרפתי בהרבה על זו של הוורמאכט, אך שלושה גדודים גרמנים הצליחו לכבוש מידי צרפת את חבל הריין. וחשוב מכל: החשיבה האסטרטגית של צרפת עברה מהפך מחשיבה מתמרנת והתקפית לתפיסה הגנתית. כאשר קרבה המלחמה הבינו הצרפתים את הסכנה וניסו לשקם את צבאם, אך מלבד זאת שאיחרו את המועד, ניסיונות אלה לא צלחו בשל צרות פנימיות, פוליטיות וחברתיות."
עד כאן צרפת. האמת היא שתוך כדי קריאה חזרתי ובדקתי אם אמנם בצרפת מדובר ולא בישראל. היכן עוד מדברים על שלום תוך כדי מתקפת אויב טרוריסטית המפילה מאות רבות של קורבנות? היכן עוד מקצצים בתקציב הצבא סכומי עתק משך שנים, תוך פטפוטי הבל על שלום, בשעה שכל המדינות הערביות סביבנו מתחמשות וחלקן מכריז בקול גדול שהם מתכוננים למלחמה בישראל? כיצד שכחו אריק שרון והחבורה שסביבו את העיקרון המלחמתי הראשון שהציב בן גוריון: להעביר את המלחמה לחו"ל, כדי שלא ייפגעו אזרחי המדינה.
איזה מדינה עוד הפקידה צבא חזק ומפואר כמו צה"ל לידיהם של חובבנים ומושחתים. שוטי שלום ישראלים רצים אחרי אבו מאזן, טרוריסט מדופלם הדורש נסיגה ישראלית מלאה ושיבת הפליטים הערבים לבתיהם וכמובן את ירושלים. צמאי השלום שלנו אינם מבינים שגרמניה מעולם לא הכריזה על כוונה להשמיד את צרפת ואכן גם לא עשתה זאת. הסכנה שלנו גדולה יותר. אך עם כל זה, נגד הערבים נוכל לעמוד - אם הגייס החמישי שלנו. מאמיני השלום התמימים, לא יתקעו מקלות בגלגלי יכולת ההגנה שלנו.