ח"כ אורי אריאל מאשים את האגודה לזכויות האזרח בהתעלמות מזכויות יהודי חברון. במכתבו אל מנכ"לית האגודה, עו"ד רחל בנזימן, אומר אריאל כי בתקופה האחרונה מעורבת האגודה "בהבטחת זכויותיהם של ערביי חברון". אולם, מוסיף אריאל "נראה כי אתם נוטים להתעלם, עד כדי מוטות פוליטית, מזכויותיהם של יהודי העיר".
לדוגמא מציין אריאל את תגובתה החריפה של האגודה כלפי פרסום הסרט של יפעת אלקובי, ומנגד ההתעלמות מ 9 אירועים של התקפות ערבים על יהודי העיר בהם: "מטען על רכב הסעות של ילדים, תקיפה מינית של נערה וגניבת חפציה, פציעת חייל צה"ל קל מיידוי אבנים ועוד". בכל המקרים הללו, מדגיש אריאל במכתבו לאגודה, "לא נשמע קולכם ולא הובעה עמדתכם על שמירת זכויות הקיום והחיים בכבוד של יהודי חברון".
אריאל מבקש מהאגודה להבהיר האם מדובר ב'גישה עקרונית', "מתוך שלילת זכויות האדם של יהודי חברון, או שמא מסיבה אחרת".
יצויין כי ועד הישוב היהודי בחברון הביע לאחרונה בפני האגודה את מחאתו על יחסה כלפי יהודי חברון. במכתבו אל מנכ"לית האגודה עו"ד רחל בנזימן, כותב דובר הישוב היהודי בחברון נועם ארנון "כתושב חברון, וכחבר בועד הישוב היהודי בעיר נדהמתי לגלות לאחרונה, כי האגודה לזכויות האזרח פועלת באופן שיטתי ומכוון על מנת לפגוע פגיעה אנושה בזכויותי כאזרח וכאדם".
ארנון מוסיף, "אין חולק כי הזכות הבסיסית ביותר של כל אדם, היא הזכות לחיים ולבטחון. והנה, מסתבר כי עו"ד לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח פועלת נמרצות לשלילתה של זכות זו מאזרחי ישראל בחברון, וזאת בין היתר באמצעות הכנת עתירות לבג"צ שעניינן לאפשר מעבר חופשי של ערבים בסמוך לבתים היהודיים באזור בית הדסה ואדמות ישי (תל רומידה). באזורים אלו – המהוים 3% משטח העיר - הוגבלה חלקית תנועת ערבים כאמצעי בטחוני אלמנטרי, לאחר שהערבים פתחו במלחמה וגרמו לנפגעים, פצועים והרוגים, ולאחר שמחבל-מתאבד נכנס לקירבת הישוב ורצח זוג יהודים".
כדוגמא מציין ארנון כי הוא עצמו אינו מורשה לנוע ברחוב האחורי הצמוד לביתו, וכן כי ליהודים נאסרה הגישה למקומות המקודשים בחברון, כגון: ישיבת סלובודקה, אשל אברהם, קבר עתניאל בן קנז, ומקומות נוספים, זאת "אף שמקומות אלה הוגדרו בהסכם חברון כאתרים אליהם יוכלו היהודים להגיע, מפאת קדושתם, למרות שהם ממוקמים באותם חלקי העיר שנמסרו על פי ההסכם לרש"פ".
האגודה לדבריו מאולם לא הציעה את עזרתה לאזרחי ישראל בחברון, "ומעולם לא פעלה על מנת לאפשר לנו את חופש התנועה באזורים אלה. גם לא לאחר שבג"צ קבע נחרצות, כי 'ככלל, על המפקד הצבאי למלא את חובתו להגן על בטחונם של התושבים...בדרך אחרת ולא בדרך של סגירת השטחים'...ו'מן הראוי שהשמירה על הסדר הציבורי ועל בטחון של התושבים...תהא באמצעות נקיטת צעדים מתאימים כנגד אותם גורמים מתפרעים ולא על דרך של הטלת מגבלות נוספות על נפגעי האלימות' (דברי השופט ג'ובראן)". .
משום מה, אומר ארנון, "האגודה הזדעקה רק כנגד מניעת תנועת ערבים בשטח הזעיר של מאות מטרים, מול בית הדסה, ובתוככי השכונה היהודית בתל רומידה. העובדה שהגבלה זו הוטלה ע"י צה"ל על מנת למנוע מעשי רצח וחטיפה של יהודים בתוך תחום המחיה המצומצם שנותר להם, ושמשמעות התרת ההגבלה היא סיכון חיים ממשי, ושלילת הזכות שלנו לחיים ולבטחון בתוך הבית וברחוב הצמוד לבית – כפי הנראה נעלמה מעיניכם".
בתשובתה אל ארנון כותבת מנכ"לית האגודה, עו"ד רחל בנזימן כי מנסיונה ופעילותה של האגודה בחברון נמצא ש"הפגיעות האנושות והמתמשכות בפלסטינים תושבי חברון העתיקה בחברון הינן מהדוגמאות הקיצוניות והמחפירות להפרות חמורות של המשפט ההומניטרי ושל דיני זכויות אדם להן אחראית ישראל בשטחים הכבושים".
בנזימן מוסיפה כי שורשי מדיניות זו "בזלזול בוטה בזכויותיהם של התושבים הפלסטינים. בהעדפה בוטה ומפלה של האינטרסים של אזרחי מדינת ישראל ובחששותיהן של הרשויות מלהתעמת עם מתנחלים מלאכוף עליהם חוק וסדר".
טענותיו של ארנון לפיו השטח המוגבל לתנועת פלסטינים בחברון הוא מינימלי ביחס לשטח הכולל של העיר חברון "מטעות ומעוותות את המציאות", כותבת בנזימן. לטענתה, בשל "נוכחותם של המתנחלים באזור H – 2 "(אזור הישוב היהודי בחברון ר.א.), "ננטשו מאות רבות של דירות באזור, עד כדי כך שאזורים שלמים ננטשו לחלוטין, ונסגרו מאות רבות של חנויות ובתי עסק, המהווים את מרבית בתי העסק הפלסטינים באזור זה. מדובר באלפים רבים של פלסטינים שנאלצו לעזוב את בתיהם ואיבדו כליל את מקור פרנסתם. האזורים המרכזיים של העיר חברון כולה, אזורים שהיו בעבר שווקים שוקקים וסואנים, ומרכז תרבותי וכלכלי של האזור כולו, המצויים באזור H - 2 הנתון לשליטה ישראלית מלאה, הפכו לאזור רפאים הפתוח לתנועתם החופשית של המתנחלים בלבד".
בשעה שחובת המפקד הצבאי להגן "על כל אדם הנמצא תחת אחריותו ושליטתו", כותבת בנזימן, "המפקד הצבאי מפרש זה שנים את חובתו זו כאילו היא חלה אם ורק כלפי התושבים היהודים של העיר, בכך פועל המפקד הצבאי ואיתו ממשלת ישראל לא רק בניגוד לחוק, אלא בניגוד לכל אמת מידה מוסרית ואנושית".