בתום דיון שנערך היום בבג"ץ בעתירה למגן את מוסדות החינוך בעוטף עזה ושדרות, הורתה השופטת ביניש למדינה למסור בתוך 45 יום הודעה מעדכנת בנוגע להשלמות מיגון ועוד הסברים נדרשים.
בדיון מתחה השופטת ביקורת על מדיניות המיגון המאלצת ילדים מכיתות ד' ומעלה להגיע בתוך 15 שניות למרחב מוגן. היא הדגישה כי בתיאוריה זה אולי עובד אבל במציאות מדובר בסופו של דבר בהוצאתם של יותר מ 30 תלמידים מכיתה, בתוך 15 שניות, אל המרחב המוגן. המצב לדבריה 'אינו מניח את הדעת'.
בהודעה שנמסרה לקראת הדיון על ידי המדינה דווח כי כיתות א-ג בשדרות ועוטף עזה ימוגנו מיגון מלא עד פתיחת שנת הלימודים תשס"ח. כמו כן יתווסף מיגון לבתי מגורים לא ממוגנים בטווח של עד 7 ק"מ מרצועת עזה, וזאת בעלות של מאות מיליוני ₪.
בהודעת עדכון של המדינה נמסר עוד כי מיגון חדרי הספח בבתי הספר ייעשה באמצעות מרחבים מוגנים ועל פי סדרי עדיפויות פדגוגיים שיועברו על ידי משרד החינוך. לעומת זאת אולמות ספורט לא ימוגנו שכן "עלות מיגונם יקרה ואינה מוצדקת במונחי עלות מול תועלת פדגוגית".
המדינה מציינת כאמור כי בקרוב יחל פרוייקט מיגון רחב מימדים ובמהלכו יוסיפו מיגון לבתי מגורים לא ממוגנים בטווח של עד 7 ק"מ מרצועת עזה. מדובר בפרוייקט בעלות של מאות מיליוני ₪. המדינה מציינת כי חישוב העלויות של המיגון, מבטא צרכים מיידיים בלבד הנוגעים למיגון ישובי עוטף עזה הנמצאים "בטווח הסיכון המוגבר – עד כ 7 ק"מ מרצועת עזה".
המדינה מוסיפה וטוענת בתשובה כי לא חל עליה חיוב משפטי לשדרג את המיגון למיגון מלא. לטענת המדינה, חוק הג"א מחייב מקלט או מרחב מוגן בחלק מהבית או בסמוך, וכי מיגון מלא במוסדות חינוך בעוטף עזה יהווה "תקדים רב משמעות" ביחס לבתי ספר באזורים אחרים בארץ אשר נמצאים היום או יימצאו בעתיד תחת איום של ירי תלול מסלול".
בהודעה מציינת המדינה כי מדובר באזורים נרחבים כמו בצפון, ו"אם יגיע ירי קסאמים (שלא לדבר על קטיושות) גם לאזור יו"ש, חלקים גדולים נוספים של מדינת ישראל עלולים להמצא תחת איום דומה. באותו אופן אם וכאשר יגדל טווח הקסאמים המשוגרים מרצועת עזה – כפי שאירע באופן עקבי בשנים האחרונות – או אם יגיעו לרצועה טילים ורקטות איכותיים יותר מהקסאם, עלולים להתווסף לתחום האיום אזורים משמעותיים נוספים ובהם הערים אשקלון נתיבות ואופקים".
המדינה טוענת כי בית המשפט אינו צריך להתערב ולהורות לרשות "כיצד להקצות ולחלק את משאביה", שכן, "חיוב בהוצאה למטרה מסוימת חייב לבוא על חשבון מטרה אחרת אולי חשובה ממנה, או אולי על ידי הגדלת התקציב שינתן לה על ידי אוצר המדינה, ואשר חייב להעשות על חשבון תקציבים שנועדו למטרות אחרות אולי חשובות יותר".
למעשה מוסיפה המדינה, "למיגון אין סוף", ולפיכך "מדובר בשאלה חלוקתית מובהקת של סדרי עדיפויות תקציביים, שמרכז הכובד הברור שלה הינו בתחום המדיניות, המסור לממשלה, ולא בתחום המשפט".