בחוק ההסדרים לשנת 2007 הוחמרו הקריטריונים לקבלת דמי אבטלה לגבי צעירים בני פחות מ- 28. התקופה המרבית לקבלת דמי אבטלה לבני 28-25 קוצרה, קוצרה גם התקופה שבה מובטלים צעירים רשאים לסרב לקבל עבודה שאינה מתאימה, ודמי האבטלה הופחתו ב-25 אחוזים. שינויים אלו באים בהמשך להרעה בתנאים בחוק ביטוח האבטלה בישראל החל מסוף שנות התשעים.
מהשוואה בין-לאומית שערך בנק ישראל, עולה כי ישראל היא מהמחמירות בקריטריונים לקבלת דמי אבטלה, במיוחד לגבי צעירים - הן מבחינת תקופת האכשרה (משך העבודה הנדרש כדי להיות זכאי לדמי אבטלה), הן מבחינת היחס בין משך העבודה המקנה זכאות לדמי אבטלה לבין פרק הזמן שבמהלכו יש לצבור אותו, והן מבחינת התקופה המרבית לתשלום דמי אבטלה.
מההשוואה הבין-לאומית עולה כי לאחר השינוי בחוק גם שיעור התחלופה (גובה דמי האבטלה כשיעור מהשכר ערב האבטלה) לצעירים בישראל נמוך באופן בולט.
לדברי כלכלני הבנק, לא ברור אם השינויים האמורים בחוק ביטוח האבטלה אכן יעילים להשגת המטרות שהוצגו. שילובם של הצעירים בתעסוקה - המטרה העיקרית של השינוי בחוק כפי שהיא מופיעה בחוק ההסדרים - יושג ביתר יעילות על ידי שימוש באמצעים אקטיביים לעידוד התעסוקה, והחיסכון התקציבי הגלום בהחמרת הקריטריונים הוא שולי.
הטיפול בבעיית הניצול-לרעה של חוק ביטוח האבטלה, שהוזכר בדיון הציבורי כאחת הסיבות לשינוי החוק, צריך לדעת כלכלני הבנק, להתמקד באכיפת יישומו, כולל הקפדה רבה יותר על מבחן התעסוקה. לעומת זאת החמרת יתר עלולה לפגוע במידה ניכרת בהשגת אחת ממטרותיו המרכזיות של חוק ביטוח האבטלה - לאפשר למובטלים מציאת עבודה מתאימה לכישוריהם ולטווח ארוך.