המתיחות חוזרת להר הבית. התנועה האסלאמית בראשות השיח' ראיד סלאח מפרסמת קריאה לעולם הערבי והאסלאמי להכריז על יום שישי הקרוב (9.2.07) כיום תמיכה במסגד אל-אקצה, כיוון התפילה הראשון של המוסלמים והמקום השלישי בחשיבותו לאסלאם. הודעת התנועה האסלאמית כוללת ביטויים חריפים ביותר נגד ישראל, המואשמת בחתירה להרוס את מסגד אל-אקצה, למחות כל שריד היסטורי אסלאמי ולהקים את בית המקדש על חורבות אל-אקצה. הקריאה פורסמה כמחאה על תחילת העבודות להריסת מעלה המוגרבים הצמוד למתחם מסגד אל-אקצה בידי ישראל, הכוונה להקים גשר תלוי המקום והמשך החפירות הארכיאולוגיות המבוצעות ע"י ארגונים ישראליים בעיר דוד ובמתחם העיר העתיקה.
השיח' ראיד סלאח באמצעות התנועה האסלאמית ומוסד אל-אקצה לפיתוח ירושלים והמקומות הקדושים פועל נמרצות בשנים האחרונות להציב את מסגד אל-אקצה בראש סדר היום של העולם הערבי והאסלאמי. פעילות התנועה האסלאמית ענפה ביותר וכוללת בין היתר גיוס כספים לחיזוק הזהות האסלאמית של ירושלים, עידוד העמידה האיתנה של התושבים המוסלמים, סיכול רכישת אדמות ע"י יהודים, ארגון ביקורי קבוצות מוסלמים מכל רחבי בארץ באל-אקצה, שיפוץ המסגדים בהר הבית, עריכת כנסים שנתיים למען ירושלים (בהר הבית ובנצרת) וקמפיין תעמולתי הנמשך כל השנה.
בפעילות זו, ויתכן כלקח מהעמדתו לדין לפני מספר שנים, נזהר השיח' ראיד סלאח שלא לעבור ברגל גסה את הקווים האדומים של חופש הביטוי. יחד עם זאת, ראוי להקשיב הקשב היטב לדבריו ולטיעוניו המבטאים את חזונו באשר לדרך בה יש לסלק את "הכיבוש הישראלי" מכל אדמת הקדש אסלאמית. בציבור הישראלי, יהודים וערבים כאחד, היו וישנם פוליטיקאים המטיפים לממשלה לראות בערביי ישראל את הגשר לשלום בין ישראל לערבים. השיח' ראיד סלאח כנראה איננו המנהיג המתאים בהקשר לכך.
סלאח אינו רואה כל אפשרות לדו קיום בשוויון בין יהודים למוסלמים ב"פלשתין". המציאות הקיימת נתפסת בעיניו כגזרת שמיים שדינה לעבור מן העולם כאשר המוסלמים יתחזקו באמונתם, ילכדו כוחות ואז יהיו ראויים לשחרר את הארץ מידי "כובשיה", שהם בראייתו מדינת ישראל. בנאומו בנצרת ב- 10 בנובמבר 2006 ניבא סלאח את ניצחון האסלאם הדטרמיניסטי: "באדמה הזו, אשר אנו חיים בה, לא ישגשג בה עושק. ההיסטוריה הוכיחה לנו מזה מאות בשנים, כי הכיבוש (הזר) הולך לאבדון ואנו נותרו באדמתנו. ואתה, הו הכובש הישראלי תיעלם! ואנו נישאר בארצנו בעזרת אללה".
התנועה האסלאמית אינה מבקשת שוויון ביחס המדינה כלפיה לגבי המקומות הקדושים ושוללת באופן קטגורי כל אפשרות לחלוקת ירושלים. היא דורשת בעלות מוחלטת ובלתי ניתנת לערעור על המקומות הקדושים לאסלאם ושלילה טוטאלית של כל זכות יהודית בירושלים ואף לא בכותל המערבי. היא "מבססת" את טיעוניה ב"הוכחות היסטוריות" השוללות כל נוכחות יהודית בירושלים ורואה בכל נוכחות כזו פרובוקציה נגד האסלאם. היהודים, אליבא דראיד סלאח, בעצם קיומם ונוכחותם בכותל המערבי או בעיר העתיקה ככלל "מטמאים" - כך בלשונו - את המקומות הקדושים לאסלאם. לשון הטומאה בה בוחר סלאח משמשת קוד הרומז לשאלת הדרך בה המוסלמים צריכים לנקוט כדי למנוע את "חילול הקודש".
הפתרון לבעיית ירושלים ולבעיה הפלשתינית בכלל, סבור סלאח, נמצא בליכוד כוחות אסלאמי ובהפעלת לחץ "בכל המישורים" על ישראל. את כוונתו מבהיר סלאח בקריאה להקים ח'ליפות אסלאמית שתבטל את פיצול העולם האסלאמי למדינות ובבחירת ירושלים כבירתה של הח'ליפות. דינה של ישראל בחזון הזה הינו להיעלם מהמפה ולהיות מוחלפת בשלטון אסלאמי השולט בהתאם לשריעה (ההלכה האסלאמית). במילים אחרות - השיח' ראיד סלאח מעוניין לראות מציאות בה כוחות האסלאם מצליחים להכריע צבאית את ישראל. הוא מזהיר את שלטונות ישראל מפני מלחמת דת כתוצאה מפעולותיה בירושלים, אך משתמע מדבריו שאזהרתו היא שאיפתו.
פעילותו של סלאח והתבטאויותיו מחייבים בדיקה משפטית דקדקנית. המערכת המשפטית צריכה לבחון אם ההאשמות המופרכות החוזרות ונשנות בדבר מזימה ממלכתית ישראלית למוטט את יסודות אל-אקצה, להקים את בית המקדש, לגרש את האוכלוסייה המוסלמית ועוד כהנה וכהנה האשמות, יש בהן משום הסתה לפעילות אלימה נגד ישראל, בהתבסס על הידיעה שהר הבית הינו סוגיה רגישה ונפיצה בתולדות היחסים הישראליים פלשתיניים.