המאבק בשער המוגרבים אינו על גשר, אלא על עקרון, ו"על שמירתו של השער היחידי שנותר בידי יהודים ולא בידי הואקף". כך אומר ח"כ מטעם איחוד לאומי מפד"ל, אריה אלדד, בראיון ליומן ערוץ 7.
אלדד אומר, כי אם מדינת ישראל אינה מסוגלת לבצע עבודות שיפוץ בטיחותיות ברחבת הכותל המערבי, פירוש הדבר כי היא נמצאת בדרך מסוכנת "להעלמות מהמפה הפוליטית במזרח התיכון".
נכון הוא ש'החטא הקדמון' היה כשהעם היהודי ויתר על אחיזתו בהר הבית בברית 'לא קדושה' בין הרבנות הראשית למשה דיין בזמנו, כ'שכל אחד התנער מה הבית מטעמיו', אומר אלדד, אך עתה הסכנה היא שהסוברניות הערבית על הר הבית, תגלוש לתחומי רחבת הכותל "משם תגלוש למקומות אחרים".
המטרה של הערבים לדבריו, היא להשיג זכות וטו על מה שמדינת ישראל יכולה לעשות בתחומה, ובכל דבר שהוא לתחושתם 'מקום מוסלמי קדוש רגיש ונפיץ'. כיום הם גם תובעים ובגלוי זכויות של מיעוט לאומי עם זכות וטו במדינה משותפת, הוא אומר. "הסכמה ישראלית לותר על שיפוץ הגשר בשער המוגרבים פירושה ויתור על זכותה לשלוט במדינת ישראל". לדבריו, מדינת ישראל אינה יכולה לחיות תחת איומים וסחיטות שיופנו כלפיה בכל פעם שתרצה לעשות משהו שהוא מחייב המציאות או שהוא "עפ"י זכותנו הטבעית וההסטורית, ככתוב במגילת העצמאות".
התעקשותה של הממשלה להמשיך בעבודות אינן נובעת מהכוונה להרחיב את האחיזה בהר הבית, מדגיש אלדד. אין מדובר בגשר על הר הבית אלא באזור רחבת הכותל, והעבודות הן בעלות אופי בטיחותי, שיקום סוללה שהתמוטטה. בהר הבית, הממשלה, לדבריו, ממשיכה להצר את צעדיהם של יהודים, אינה מאפשרת להם לבקר במקום, או להתפלל "אסור לנו לעמוד בעינים עצומות בהר הבית".
למעשה מוסיף אלדד, "הערבים מחכים שהגשר יתמוטט ויסגרו את השער היחידי שבידי היהודים ולא בידי הוואקף. בכך יסתיים עידן ביקור יהודים בהר הבית. הערבים מחכים לכך זמן רב לכן הם מתנגדים לשיפוץ הגשר".
אלדד מתקשה להעריך כיצד תפעל הממשלה "המדברת בשני קולות. קולות של שר הבטחון ואנשי שלום עכשיו שבממשלה, וקולות ראש הממשלה אולמרט, עפ"י החלטה שהוביל השר לעניני ירושלים יעקב אדרי". לדבריו, לפי שעה החלטתו של אדרי עדיין קובעת, 'אך מי יודע לכמה זמן'. "אולמרט חלש ביותר ופרץ זקוק לאמירות פוליטיות האלה מטעמי פריימריז כמו שהוא זקוק לצווים מנהליים ולעקירות מאחזים. איני יודע במאבקי הכוח ביניהם מי יגבר".
אלדד אומר, כי אם מדינת ישראל אינה מסוגלת לבצע עבודות שיפוץ בטיחותיות ברחבת הכותל המערבי, פירוש הדבר כי היא נמצאת בדרך מסוכנת "להעלמות מהמפה הפוליטית במזרח התיכון".
נכון הוא ש'החטא הקדמון' היה כשהעם היהודי ויתר על אחיזתו בהר הבית בברית 'לא קדושה' בין הרבנות הראשית למשה דיין בזמנו, כ'שכל אחד התנער מה הבית מטעמיו', אומר אלדד, אך עתה הסכנה היא שהסוברניות הערבית על הר הבית, תגלוש לתחומי רחבת הכותל "משם תגלוש למקומות אחרים".
המטרה של הערבים לדבריו, היא להשיג זכות וטו על מה שמדינת ישראל יכולה לעשות בתחומה, ובכל דבר שהוא לתחושתם 'מקום מוסלמי קדוש רגיש ונפיץ'. כיום הם גם תובעים ובגלוי זכויות של מיעוט לאומי עם זכות וטו במדינה משותפת, הוא אומר. "הסכמה ישראלית לותר על שיפוץ הגשר בשער המוגרבים פירושה ויתור על זכותה לשלוט במדינת ישראל". לדבריו, מדינת ישראל אינה יכולה לחיות תחת איומים וסחיטות שיופנו כלפיה בכל פעם שתרצה לעשות משהו שהוא מחייב המציאות או שהוא "עפ"י זכותנו הטבעית וההסטורית, ככתוב במגילת העצמאות".
התעקשותה של הממשלה להמשיך בעבודות אינן נובעת מהכוונה להרחיב את האחיזה בהר הבית, מדגיש אלדד. אין מדובר בגשר על הר הבית אלא באזור רחבת הכותל, והעבודות הן בעלות אופי בטיחותי, שיקום סוללה שהתמוטטה. בהר הבית, הממשלה, לדבריו, ממשיכה להצר את צעדיהם של יהודים, אינה מאפשרת להם לבקר במקום, או להתפלל "אסור לנו לעמוד בעינים עצומות בהר הבית".
למעשה מוסיף אלדד, "הערבים מחכים שהגשר יתמוטט ויסגרו את השער היחידי שבידי היהודים ולא בידי הוואקף. בכך יסתיים עידן ביקור יהודים בהר הבית. הערבים מחכים לכך זמן רב לכן הם מתנגדים לשיפוץ הגשר".
אלדד מתקשה להעריך כיצד תפעל הממשלה "המדברת בשני קולות. קולות של שר הבטחון ואנשי שלום עכשיו שבממשלה, וקולות ראש הממשלה אולמרט, עפ"י החלטה שהוביל השר לעניני ירושלים יעקב אדרי". לדבריו, לפי שעה החלטתו של אדרי עדיין קובעת, 'אך מי יודע לכמה זמן'. "אולמרט חלש ביותר ופרץ זקוק לאמירות פוליטיות האלה מטעמי פריימריז כמו שהוא זקוק לצווים מנהליים ולעקירות מאחזים. איני יודע במאבקי הכוח ביניהם מי יגבר".