מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מעלה שילדים בעלי לקויות למידה המודעים ללקויות שלהם עשויים להגיע להישגים גבוהים יותר אם לא יעסקו בלקות שלהם יתר על המידה, זאת בניגוד לתפיסה המקובלת הגורסת שיש חשיבות רבה בהתערבות ההורים והסביבה בהתמודדות עם הלקות.
ד"ר רונית גלבוע, פסיכותרפיסטית ומומחית להפרעות בקשב ובריכוז אומרת כי המחקר מאשש את הרגשותיה בדבר החשיבות הרבה שיש למינון הנכון של ההתייחסות ללקות.
"התפיסה המקובלת היא שהילדים צריכים לדעת ממה הם סובלים ולהכיר בזה משום שאחרת החוויה הרגשית של הילד היא בלבול המהווה פתח להידרדרות מאוד מהירה בדימוי העצמי שלו", אמרה גלבוע. לדבריה, המחקר החדש אינו מגלה את ההיפך מן התפיסה המקובלת. "המחקר מתייחס לאיזשהו היבט שמבחינה אינטואיטיבית אני חשה אותו כבר הרבה מאוד זמן".
"הם לא אומרים במחקר שהילד לא יהיה מודע אלא הם אומרים שעיסוק יתר הוא בעייתי", ציינה, "שאלת המינון היא תמיד שאלה רלוונטית בכל דבר. אם ילד רק חושב שהוא לקוי למידה שמהלך על שתים ושאין לו אישיות או העדפות ושאין לו אינטליגנציה אז בוודאי שזה לא טוב לילד. אבל אם ילד מבין שהוא נחמד וחביב וחברותי ונבון בתחומים מסויימים וגם יש לו לקות, זה נותן לו הרבה יותר כוח להתמודד".
גלבוע העירה שכל עניין ההכרה בבעייה הוא בעיניה דבר מאוד משמעותי ומנגד, עיסוק היתר הוא פעמים רבות גורם מחבל.
"התעסקות של הורים בלקות היא דבר נכון. הורה צריך לדאוג לילד שלו והרבה פעמים צריך להיות הסנגור מול המערכת החינוכית, לא בגלל שהיא לא טובה אלא בגלל שהיא עמוסה מאוד. אבל אם הורה נכנס ב'מתקפה חזיתית' ואם הוא מעורב מעורבות יתר ואם כל היום בבית מסתובב סביב הלקות זו בעצם לקות שמתחבר אליה ילד ולא ילד שיש לו גם לקות".
ד"ר רונית גלבוע, פסיכותרפיסטית ומומחית להפרעות בקשב ובריכוז אומרת כי המחקר מאשש את הרגשותיה בדבר החשיבות הרבה שיש למינון הנכון של ההתייחסות ללקות.
"התפיסה המקובלת היא שהילדים צריכים לדעת ממה הם סובלים ולהכיר בזה משום שאחרת החוויה הרגשית של הילד היא בלבול המהווה פתח להידרדרות מאוד מהירה בדימוי העצמי שלו", אמרה גלבוע. לדבריה, המחקר החדש אינו מגלה את ההיפך מן התפיסה המקובלת. "המחקר מתייחס לאיזשהו היבט שמבחינה אינטואיטיבית אני חשה אותו כבר הרבה מאוד זמן".
"הם לא אומרים במחקר שהילד לא יהיה מודע אלא הם אומרים שעיסוק יתר הוא בעייתי", ציינה, "שאלת המינון היא תמיד שאלה רלוונטית בכל דבר. אם ילד רק חושב שהוא לקוי למידה שמהלך על שתים ושאין לו אישיות או העדפות ושאין לו אינטליגנציה אז בוודאי שזה לא טוב לילד. אבל אם ילד מבין שהוא נחמד וחביב וחברותי ונבון בתחומים מסויימים וגם יש לו לקות, זה נותן לו הרבה יותר כוח להתמודד".
גלבוע העירה שכל עניין ההכרה בבעייה הוא בעיניה דבר מאוד משמעותי ומנגד, עיסוק היתר הוא פעמים רבות גורם מחבל.
"התעסקות של הורים בלקות היא דבר נכון. הורה צריך לדאוג לילד שלו והרבה פעמים צריך להיות הסנגור מול המערכת החינוכית, לא בגלל שהיא לא טובה אלא בגלל שהיא עמוסה מאוד. אבל אם הורה נכנס ב'מתקפה חזיתית' ואם הוא מעורב מעורבות יתר ואם כל היום בבית מסתובב סביב הלקות זו בעצם לקות שמתחבר אליה ילד ולא ילד שיש לו גם לקות".