600 איש צועדים בשעה זו בכביש 60 בתהלוכה לזכרו של ד"ר שמואל גיליס הי"ד מצומת גוש עציון לכיוון הכפר אל ערוב. מהמשטרה נמסר כי במקום ישנם עומסי תנועה וכי כוחות משטרה וצבא נמצאים במקום.
ביום חמישי בלילה, ט' בשבט תשס"א (01.02.2001), בדרכו הביתה מבית החולים אחרי ערב של כוננות במחלקה, נרצח שמואל ביריות מחבלים מרכב עוקף.
שמואל, בן דורין ואהרן, נולד בסנדרלנד שבאנגליה, כשהיה בן 11 עלה לארץ עם הוריו ושני אחיו, למד בבית ספר יסודי "נוה עציון" ובתיכון "הימלפרב" בירושלים.
כבר בגיל 16 החליט שמואל שיהיה רופא, ובגיל 17 החל בלימודיו תוך שילוב שירות צבאי במסגרת העתודה האקדמאית. הוא הצטיין בלימודיו בבית הספר לרפואה שליד בית חולים הדסה בעין כרם, זכה שנתיים למילגת הצטיינות בלימודים וכן נשלח לשלושה חדשי השתלמות לסטודנטים מצטיינים בארצות הברית.
בסיימו את הלימודים היה לרופא הצעיר ביותר בארץ. בשל מראהו הצעיר והתנהגותו הצנועה היה קשה לחולים לקבלו כרופא ממבט ראשון, עד שהחל לטפל בהם ואז הבינו במה זכו.
ד"ר שמואל גיליס שירת בצה"ל שלוש שנים כרופא ביחידות קרביות, בחטיבת הנח"ל וביחידת שלדג.
בשנת 1987, בשנה האחרונה לשירותו הסדיר, נשא שמואל לאשה את רותי והם בנו את ביתם בבית-יתיר שבהר חברון. בסיום השירות הוא פנה להתמחות במחלקה פנימית בהדסה עין כרם, והמשפחה עברה לירושלים כדי להיות קרובים למקום העבודה. שם נולדו שלושת הילדים הראשונים - רעות, עמיחי ונטע.
בשנת 1990 עברה המשפחה לישוב כרמי-צור הסמוך לירושלים, כך נשאר שמואל זמין למחלקה אך גם ניתן לילדים לגדול באוירה מיוחדת ובריאה ובמסגרת חברית. שמואל אהב מאד את הישוב וחבריו, והיה פעיל במזכירות המקום.
בתום התמחותו ברפואה פנימית המשיך שמואל כרופא בכיר להתמחות בהמטולוגיה. בתקופה זו נולד הבן נעם, וכשהיה בן שנתיים יצאה המשפחה לבוסטון שבארצות הברית. במשך שנתיים עסק שמואל בהשתלמות ובמחקר, והמשפחה נהנתה משנים רגועות ומיוחדות אחרי כל שנות העבודה הקשה בצבא ובהתמחויות השונות.
כששבו מבוסטון לכרמי-צור הרחיבו את ביתם, אז נולד הבן שי.
בנוסף לעבודתו כרופא במחלקה, עסק ד"ר גיליס בייעוץ למחלקות שונות, בהוראה לסטודנטים, לרוקחים, לאחיות ולתלמידי ביוטכנולוגיה. הוא היה חבר בועדת קבלת סטודנטים ובועדת בחינות למתמחים. כן עסק במחקר, וכתב מאמרים רבים. באחת השנים קיבל תעודת שבח על כי מאמריו הם המצוטטים ביותר בתחום המחקר.
כל אלו, מחמאות שקיבל מחולים ומאנשי צוות והצלחות רבות נוספות, לא הוציאו את שמואל מפשטותו ומענוותנותו. מעולם לא התפאר בהצלחותיו ובמחמאות שקיבל. מבחינתו כל מה שעשה היה מתוך חובתו לחולה ונאמנותו למקצוע.
שמואל שילב עבודה מאומצת כרופא ומרצה, עם גידול חמישה ילדים באהבה ובסבלנות. הקפיד על לימוד משותף, טיולים רבים והקניית ערכים בצורה הפשוטה והאמיתית של אהבת התורה, אהבת האדם ואהבת המולדת. כל זאת הקנה לילדיו על-ידי דוגמה אישית ומצויינות.
בנוסף לאהבת הטיול אהב שמואל לקרוא - הן ספרות מקצועית עדכנית, והן ספרות היסטורית. התעניין בטבע, היסטוריה וארכיאולוגיה, ולמד תורה לשמה. במיוחד למד מקרא עם פרשנים שונים וכן גמרא. בקיאותו בתנ"ך היתה גדולה, הוא ידע פרקים רבים בעל-פה והיה בקי בכל הפרטים.
ביום חמישי בלילה, ט' בשבט תשס"א (01.02.2001), בדרכו הביתה מבית החולים אחרי ערב של כוננות במחלקה, נרצח שמואל ביריות מחבלים מרכב עוקף.
ד"ר שמואל גיליס היה בן 41 במותו, הניח אשה וחמישה ילדים, הורים ואחים. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר עציון, בלוויה שיצאה מבית החולים הדסה ובה המוני אנשים כואבים, חולים, חברים לצוות, חברים לישוב ולדרך ובני המשפחה.
בישוב כרמי-צור הוקמה שכונה לזכר שמואל ושמה - צור שלם. במשך שנה נערך בישוב לימוד משפחתי של נביאים ראשונים, לעילוי נשמתו.
בצומת גוש עציון הוקמה לזכר שמואל ולזכר צחי ששון שנהרג שבוע אחריו, פינה חמה לחיילים, ובה מוגשים שתייה חמה, עוגות, חיוך ואהבה כל היום.
(מתוך אתר קריית ארבע)