אמנם זכותו של אסיר למיטה לא נקבעה במפורש בחוק, אך זו עומדת לאסיר "מכוח המשטר החוקתי המכיר בזכות לכבוד-אדם". כך כותבים שופטי בג"ץ פרוקצ'ה, ג'ובראן וחשין, בהחלטתם מהיום (ב) המורה למדינה לספק מיטה לכל אסיר, עד 1 ביולי 07. ההחלטה באה בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח, אשר טענה בין היתר כי "הצורך של כל אדם במיטה הוא צורך אלמנטרי ושלילת אמצעי חיוני זה מאסיר היא מחדל קשה וחמור".
עוד נטען כי זכותו של אסיר למיטה מעוגנת בהוראות המשפט הבינלאומי וכי טיעונים בדבר "קושי כלכלי" של המדינה, "אינם יכולים לשמש עילה מוצדקת לשלילת הזכות".
לעומת זאת, המדינה טענה כי החוסר במיטות עבור האסירים נוצר עקב "ההדרדרות במצב הבטחוני מאז אוקטובר 00, שהעלתה את מספר האסירים והעצורים הבטחוניים. התרבות מקרי הפשיעה החמורה והאלימות בישראל. גידול במעצרים ומאסרים של תושבי האזור על רקע שהייה בלתי חוקית בארץ, והגידול במספר העובדים הזרים השוהים בארץ שלא כדין". לטענת המדינה, כל אלו "הגבירו את הצורך בהקצאת משאבים ומתקני כליאה".
עוד טענה המדינה כי למעשה אין בפקודת בתי הסוהר או בתקנות הוראה מפורשת המחייבת לספק מיטה לכל אסיר ולעומת זאת, צוים קודמים שהוציא בג"ץ, קבעו כי על המדינה לספק מיטות לעצירים ולהעדיפם על פני האסירים.
השופטים קבעו בהחלטה כאמור כי על המדינה לספק מיטה לכל אסיר "אם מוטלת על המדינה חובה לדאוג לצרכים המינימליים של תושביה כחלק מזכותם לכבוד אנושי, על אחת כמה וכמה כך הוא ביחס לבני אדם המצויים במסגרת משמורתה ותחת חסותה, שלגביהם היא נושאת באחריות ישירה", כתבו השופטים.
הם הוסיפו כי התרשמו "שהרשויות המוסמכות, שירות בתי הסוהר, השר לבטחון פנים ומשרד האוצר, עושים כל אחד בתחומו את כל שניתן על מנת להתמודד עם הבעיה ולמצוא לה פתרון כולל בטווח סביר... לפיכך החל ביום 1 ביולי 07 ייושם במלואו העקרון לפיו על הרשות המוסמכת להעמיד מיטה לכל אסיר המוחזק בכלא בישראל. חובה זו תחול בכל עת. חריגה ממנה תתכן רק במצבים חריגים ונדירים, ועליה לעמוד, בכל מקרה, על פי נסיבותיו , באמות המידה של פיסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו".
בהתייחסם לטענת המדינה כי החובה לספק מיטה אינה מעוגנת בהוראה כלשהי, העירו השופטים כי 'ראוי' שהמחוקק יגדיר בחקיקה ראשית מפורשת את "זכותו של כל אסיר לתנאים מינימליים בכלא ובכלל זה תנאי לינה אנושיים במיטה משלו".