צפון קוריאה נמצאת, כידוע, במרכז תשומת הלב העולמית עם פרסום הודעתה על נכונות לחדול מתכנית הגרעין שלה תמורת תמיכה כלכלית של המערב, אולם מסתבר שעוד בימי ראשית תהליך ההתגרענות הצפון-קוריאנית הייתה נכונות לחתום על הסכם דומה בתיווכה של ישראל, אך ראש הממשלה הישראלי ושר החוץ בממשלתו מנעו את המהלך. השניים היו יצחק רבין ושמעון פרס.
הפרשה לפרטיה התבררה בדבריו של השגריר הישראלי בעבר אבי סיטון. לדבריו בראשית 1992 קיימו הוא וארבעה דיפלומטים ישראליים אחרים מגעים עם השלטון הצפון קוריאני. איתן בן צור, מנכ"ל משרד החוץ עמד אז בראש המשלחת. יעדיהם של המפגשים היה בלימת הקשר בין צפון קוריאה המתגרענת לבין מדינות ערביות.
קים איל סונג, המנהיג ומייסדה של צפון קוריאה קיבל מצוותי המו"מ דיווח שוטף ועדכונים על התקדמותו.
בדברים שאמר ל'קול ישראל' מספר השגריר בעבר שהימים היו ימי חילופי שלטון בצפון קוריאה והמנהיג איל סונג שביקש להעביר שלטון יציב לבנו והיה מודע היטב לחולשתו המנהיגותית של הבן, ביקש למצוא דרך לקבל מהמערב סיוע כלכלי. למטרה זו זימן המנהיג הצפון קוריאני את המשלחת הישראלית הבכירה והמגעים החלו להתקדם עד לסף חתימה על טיוטת הסכם.
סיטון מספר שהיעד הישראלי היה בלימת העברת טילים לאיראן ולמדינות ערביות נוספות ואף קיומו של פיקוח ישראלי על התקדמות תכנית הנשק הצפון קוריאנית. לדבריו טיוטת ההסכם אליה הגיעו צוותי המו"מ הייתה רחבה מאוד וכוללת מאוד אולם זמן קצר לפני חתימה על הטיוטה הראשונית הורה ראש הממשלה דאז, יצחק רבין לחדול את המגעים עם השלטון הצפון קוריאני.
לשאלה מדוע נבלם המו"מ אומר סיטון שמוסד כלשהו בתל אביב בעל אינטרס בעניין שכנע את האמריקאים ואלה שכנעו את רבין לחדול מהמגעים. את מלאכת השכנוע של ראשי השלטון בישראל ובארה"ב ביצע מי שלימים היה לראש המוסד, ובאותם ימים היה סגנו של ראש המוסד, אפרים הלוי. סיטון אינו מבין מה היה המניע שהוביל את הלוי לפעילות זו במסדרונות השלטון הישראלי והאמריקאי. "את זה צריך לשאול אותו", אומר סיטון.
בתגובה לדברים אומר הלוי "תיאור הדברים אינו נכון. האמריקאים לא נתנו הסכמה למהלך כזה בתנאים שתוארו. ראש הממשלה רבין ושר החוץ פרס, בהסכמתו של סגן שר החוץ יוסי ביילין, החליטו שלא לקדם את המגעים". עם זאת מעריך הלוי כי ההחלטה אותה קיבלו רבין ופרס לחדול מהמגעים מול הצפון קוריאנים הייתה החלטה מוצדקת. דברים ברוח זו הוא הביע גם בספרו 'אדם בצל' שיצא לאור בשנה שעברה, בפרק המתייחס לפרשה.
באשר לאינטרס האמריקאי בפרשה מציין סיטון שלא הייתה תמימות דעים בפרשה והיו בכירים שביקשו לקדם את המגעים מול צפון קוריאה וחשו צער גדול כשהגיעה ההנחיה לחדול ממגעים אלה.
הפרשה לפרטיה התבררה בדבריו של השגריר הישראלי בעבר אבי סיטון. לדבריו בראשית 1992 קיימו הוא וארבעה דיפלומטים ישראליים אחרים מגעים עם השלטון הצפון קוריאני. איתן בן צור, מנכ"ל משרד החוץ עמד אז בראש המשלחת. יעדיהם של המפגשים היה בלימת הקשר בין צפון קוריאה המתגרענת לבין מדינות ערביות.
קים איל סונג, המנהיג ומייסדה של צפון קוריאה קיבל מצוותי המו"מ דיווח שוטף ועדכונים על התקדמותו.
בדברים שאמר ל'קול ישראל' מספר השגריר בעבר שהימים היו ימי חילופי שלטון בצפון קוריאה והמנהיג איל סונג שביקש להעביר שלטון יציב לבנו והיה מודע היטב לחולשתו המנהיגותית של הבן, ביקש למצוא דרך לקבל מהמערב סיוע כלכלי. למטרה זו זימן המנהיג הצפון קוריאני את המשלחת הישראלית הבכירה והמגעים החלו להתקדם עד לסף חתימה על טיוטת הסכם.
סיטון מספר שהיעד הישראלי היה בלימת העברת טילים לאיראן ולמדינות ערביות נוספות ואף קיומו של פיקוח ישראלי על התקדמות תכנית הנשק הצפון קוריאנית. לדבריו טיוטת ההסכם אליה הגיעו צוותי המו"מ הייתה רחבה מאוד וכוללת מאוד אולם זמן קצר לפני חתימה על הטיוטה הראשונית הורה ראש הממשלה דאז, יצחק רבין לחדול את המגעים עם השלטון הצפון קוריאני.
לשאלה מדוע נבלם המו"מ אומר סיטון שמוסד כלשהו בתל אביב בעל אינטרס בעניין שכנע את האמריקאים ואלה שכנעו את רבין לחדול מהמגעים. את מלאכת השכנוע של ראשי השלטון בישראל ובארה"ב ביצע מי שלימים היה לראש המוסד, ובאותם ימים היה סגנו של ראש המוסד, אפרים הלוי. סיטון אינו מבין מה היה המניע שהוביל את הלוי לפעילות זו במסדרונות השלטון הישראלי והאמריקאי. "את זה צריך לשאול אותו", אומר סיטון.
בתגובה לדברים אומר הלוי "תיאור הדברים אינו נכון. האמריקאים לא נתנו הסכמה למהלך כזה בתנאים שתוארו. ראש הממשלה רבין ושר החוץ פרס, בהסכמתו של סגן שר החוץ יוסי ביילין, החליטו שלא לקדם את המגעים". עם זאת מעריך הלוי כי ההחלטה אותה קיבלו רבין ופרס לחדול מהמגעים מול הצפון קוריאנים הייתה החלטה מוצדקת. דברים ברוח זו הוא הביע גם בספרו 'אדם בצל' שיצא לאור בשנה שעברה, בפרק המתייחס לפרשה.
באשר לאינטרס האמריקאי בפרשה מציין סיטון שלא הייתה תמימות דעים בפרשה והיו בכירים שביקשו לקדם את המגעים מול צפון קוריאה וחשו צער גדול כשהגיעה ההנחיה לחדול ממגעים אלה.