יורם אטינגר, ציר ישראל בעבר בוושינגטון, מנתח ביומן הצהרים של ערוץ 7 את המפגש המשולש שהתקיים אתמול בירושלים, בו נועדו מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס, ראש הממשלה אהוד אולמרט ויו"ר הרש"פ אבו מאזן.

 

להערכתו של אטינגר "הנושא האמיתי שמעניין את רייס הוא המצב בעיראק ובאיראן. לרייס ולאמריקאים יש תחושה מוטעית שכדי לפתור את הבעיות הללו הם צריכים לפתחור את הסוגייה הפלשתינית ובכך יוכלו לייצר קואליציה מול עיראק ואיראן".

 

לדבריו המרוויח הגדול ממדיניות זו של ארצות הברית הוא ארגון החמאס "כיוון שבמדיניות זו מתקבלת התחושה שארה"ב וישראל מקבלות את החמאס כארגון לגיטימי לשיח מדיני. מספרים לנו שאש"ף כאילו הכיר בישראל וכאילו זנח את הטרור, אבל 13 השנים האחרונות מוכיחות שאין בדברים ממש. כעת מזכירת המדינה האמריקאית קוראות לחמאס להצטרף ל"כאילו" הזה. ישראל וארה"ב דורשות התחייבות מהחמאס לקיים את תנאי הקוורטט. ומה, לא קיבלנו התחייבויות כאלה בעבר? מה יצא מכך? אבו מאזן מצטייר כמנהיג שלום בגלל שהוא רק התחייב. הבקשה ממנו היא שהוא רק יאמר ולא שהוא יבצע ובכך די כדי שהוא יצטרף למועדון שוחרי השלום".

 

להערכתו של אטינגר ביקורה של רייס נועד מלכתחילה להביא לאילוצה של ההנהגה בישראל לעקירת מאחזים ולהקפאת ההתנחלויות אך "זה השתבש בעקבות ועידת מכה והציפיות אמנם היו גבוהות אבל המציאות הנמיכה אותן".

 

פרט נוסף אותו מדגיש אטינגר הוא שבמדיניותה הרשמית מאמצת לכאורה ישראל את תפיסתה המדינית של קונדוליסה רייס שכלל לא בטוח שהיא זו המקובלת על הנשיא האמריקאי בוש. "חשוב לשים לב לכך שיש תמימות דעים בין ישראל לעמדת רייס, שאינה בהכרח עמדת בוש וממשלו. זו התיישרות ע"פ תפיסת מזכירות המדינה שיש לסגת לקווי 67' . ע"פ התפיסה הזו, שאותה אולי מנחילה שרת החוץ לבני, אין רע בריקוד ישראלי ע"פ חלילה של רייס ומזכירות המדינה".

 

אטינגר מעריך שמאחורי הקלעים ולאחר לחיצות הידיים אתמול בירושלים הפעילה שרת החוץ האמריקאית לחצים על אולמרט מזה ועל אבו מאזן מזה. "הציפיות של רייס מרה"מ הן שהוא יבצע מחוות כלפי הפלשתינים ובכך לכאורה לשפר את מעמדו של אבו מאזן. אין ספק שרה"מ העניק התחייבויות, והיא מצפה להמשך בדמות עקירת מאחזים, הודעה חוזרת על הקפאת ההתנחלויות, והמשך שחרור מחבלים כלואים. באותה מידה יש להניח שרייס לא הייתה עדינה כלפי אבו מאזן והבהירה לו ש-86 מיליו הדולר יוקפאו ללא מחוות כלפי ישראל או שכנוע של החמאס לחבור אליו".