אם שאלתם את עצמכם לאן נעלם הזמר אריאל זילבר מאז ימי המחאה הסוערים של טרום העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון, אז הוא לא נעלם. זילבר ממשיך ליצור במצפה מתת שבגליל, ממשיך להמתין ליהודים שיגיעו לייהד את הגבעות החשופות שמסביב, אך את ההצהרות הפוליטיות הוא מעדיף למזער מעט בעת ההופעות המוסיקאליות שלו. ובנוסף לכל, הוא חש די מיואש מהניסיונות לשנות אתה מערכת הפוליטית מבפנים ודוגל בהקמת התארגנות חליפית לזו של מדינת ישראל.



לכיוון המחשבה לקראת הקמת חלופה למדינה פנה זילבר בעקבות עיון בכתביו של הרב גינזבורג. "אני לא באמת יודע לעומק מה כתוב שם. אבל מהתבוננות שטחית זה בהחלט מוצא חן בעיני. נראה לי שבאמת אין עוד טעם להילחם מתוך המערכת".



לטעמו של זילבר כל תופעת צווי ההרחקה מגבעות השומרון והמאחזים מקורה בזעם שקיים במערכות המשפט והמדינה מכך שבמקומות אלה חיים אנשים שאינם מעוניינים לטנף את ידיהם במדמנת הפוליטיקה והמערכות המוכרות והמוסדרות. "זה מתסכל אותם שיש בשומרון אנשים שאפילו לא מתווכחים איתם. שחיים להם בשקט. אז הם מוציאים להם צווי הרחקה".



כאמור, את אמירותיו הפוליטיות, המעט חתרניות, ויהיה מי שיומר מרדניות, שומר כעת זילבר לבמות אחרות. את המוסיקה וההופעות הוא מותיר חפות מפוליטיקה. "אנשים באו אלי אחרי הופעות ואמרו לי 'לא רוצים לשמוע פוליטיקה. רוצים לשמוע אותך שר' והם צודקים. אז החלטתי להתמקד בשירה. אנשים אוהבים מילים ריקות. לא רוצים לחשוב לעומק. מעדיפים אמירות של זמרי השמאל שמוכרים להם התחכמויות מילוליות וזהו. מעדיפים פרפרים ועננים. כשאתה מדבר איתם על הצורך להילחם זה מרתיע אותם. זה נראה להם פוליטיקה רעה. אמירות שמאל זה נחשב חלומות יפים. אבל יש לפעמים כמה כאלה שבאים להופעה וכשרואים שאני לא מדבר פוליטיקה שואלים אותי למה".



זילבר מספר עוד שלמרות ההתייצבות הפוליטית הברורה שלו הוא לא חש ירידה במספר ההזמנות להופעות. "אין שינוי במספר ההזמנות, אלא רק בסוג הקהל. רואים קצת יותר כיפות מפעם... צריך להבין שהתקופה קשה לכל מי שעוסק בענף המוסיקה, אבל באופן אישי אני לא מרגיש שיש ירידה בהיקף ההופעות שלי".