בכנס השנתי של הפורום הישראלי לחקר המדיניות החברתית שיתקיים מחר (יום חמישי) באוניברסיטת בו-גוריון, תחשוף החוקרת ד"ר אראלה שדמי ממכללת בית ברל את מחקרה, המתבסס על ממצאי חקר המשטרה בארץ ובעולם. מחקרה קובע כי משטרת ישראל כמעט חסרת השפעה על היקף הפשיעה והתפתחותה. מחקרה מגלה גם כי קיימים כשלים הטבועים בעבודת המשטרה – במיוחד אי-שוויון, השירות להגמוניות ודיכוי מגזרים מקופחים, הן כתוצאה מעקרונות היסוד, המובנים במשטרה והן מהתרבות הארגונית שלה.
על רקע הביקורת הציבורית הגוברת על התנהלותה של משטרת ישראל בודק מחקר זה, בין היתר, את גבולות המסוגלות המקצועית של המשטרה. המחקר מנתח ומסביר את נסיבות הצלחתה במבצע ההתנתקות מרצועת עזה וצפון סיני. בניגוד להצלחה זו ולהצלחה יחסית באירועי סדר ציבורי אחרים, טוען המחקר, כאמור, כי משטרת ישראל כמעט חסרת השפעה על היקף הפשיעה והתפתחותה. המחקר עומד על הכשלים הטבועים בעבודת המשטרה – במיוחד אי-שוויון, השירות להגמוניות ודיכוי מגזרים מקופחים, כתוצאה הן מעקרונות היסוד, המובנים במשטרה והן מהתרבות הארגונית שלה.
במושב בכנס, שמתמקד בנושא "רשויות מקומיות במלכודת העוני", קובעים ד"ר חנה כץ, מהמכללה האקדמית ספיר וד"ר מנחם מוניקנדם מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, כי למעלה ממחצית מהרשויות המקומיות בישראל הן רשויות עניות המאופיינות ברמה החברתית-כלכלית הנמוכה של תושביהן, כמו גם של הרשות עצמה. "רשויות אלו" מציינים החוקרים "נמצאות ב'מלכודת עוני', שנוצרה במהלך עשרות שנים, כתוצאה ממכלול גורמים. המלכודת איננה גלויה, וייתכן שמציאות זו נובעת מכוונת מכוון. כל עוד השיח הציבורי והמקצועי ממוקד כמעט אך ורק בעניים ולא בעוני, אפשר להתעלם הן מקיומה של המלכודת והן מהקושי להשתחרר ממנה.
החוקרים מדגישים כי הקושי להשתחרר מהמלכודת הוא כפול. מצד אחד, אין מדיניות ממשלתית העוסקת בחילוץ מעוני או בהתמודדות איתו בהיבט המוניציפאלי; ומצד שני, תהליכי פיתוח כלכלי של רשויות מקומיות כרוכים בשיווק היישוב, האמור להגדיל את האטרקטיביות שלו להשקעות, לעבודה ולמגורים. לדבריהם, קשה לשווק רשות ענייה. "אמנם בעשור האחרון גדל מספרם של ראשי רשויות מקומיות, העוסקים בפיתוח הרשות באופן פעיל ויזמי, אלא שבמרבית המקרים פיתוח זה אינו כולל התמודדות עם עוני".
חוקר התקשורת ד"ר צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון, יטען בכנס כי קיימים חסמי כניסה מובנים של מדיניות הרווחה אל סדר היום התקשורתי בישראל. לדבריו, בסדנאות תקשורת שהוא קיים עם בכירי משרד הרווחה, במסגרת מכון מנדל בירושלים בשנים האחרונות, הם סיכמו את ניסיונם מול התקשורת הישראלית, כמפגש בין מקורות מידע חלשים לבין מדיה חזקה. צירוף זה, המספק אילוסטרציה לקשייה התקשורתיים של מערכת הרווחה בהשגת הסיקור הרצוי לה, הוא אחד מארבעת צירופי העוצמה האפשריים במפגש בין המדיה לבין מקורות מידע בתחומים שונים ובנסיבות שונות. הוא מאופיין, לדבריו, ממקורות מידע, המדורגים בקריטריונים העיתונאיים כמעוררי עניין חדשותי מוגבל בדרך-כלל, שאינם שולטים בלעדית במידע שלהם, שעיקר נגישותם התקשורתית מושגת שלא מיוזמתם; אלא במענה ליוזמות תקשורתיות ולקריאות תיגר של שחקנים אחרים, ואשר התקשורת אינה מהססת לבקרם, לעתים אף להגחיכם, ולסקרם שלא על-פי תנאיהם ושלא על-פי מושגיהם.
"בעיה זו" קובע ד"ר רייך "חריפה במיוחד בתקשורת הפופולארית והמסחרית, המפיצה את מרבית התכנים החדשותיים למרבית הקהלים בישראל, והיא מאפיינת במידה רבה גם תחומים 'אזרחיים' נוספים, כגון חינוך ואיכות סביבה. תחומי סיקור אלה, שהידיעות שלהם סובלות מרמת תחרות מרבית על חלל חדשותי מוגבל, מתקשים במיוחד לחדור אל סדר-היום הציבורי בסוגיות הנוגעות למדיניות, לתכנון, לתהליכים ולהיבטים הנוגעים לטווח הארוך. הרקע לכך הוא, שעל-פי הסולמות המקובלים לקביעת ערכיות חדשותית), סוגיות של מדיניות (שאינן נוגעות להיבטים קיומיים, כמדיניות חוץ וביטחון), זוכות לדירוג נמוך בקרב הכתבים, ובמיוחד בקרב העורכים בעיתונות הפופולארית. בתחום הרווחה, טוען ד"ר רייך, מצטרף לכך גם ריחוק תרבותי של האוכלוסיות המצויות במוקד המדיניות, הנתפסות כשוליות, חלשות ונידחות, שאינן מהוות קהלי-יעד מבוקשים – לא לכלי-התקשורת ולא למפרסמיהם.