בעוד ראש הממשלה , אהוד אולמרט התכונן בתחילת השבוע לפגישתו המשולשת עם ראש הרשות , אבו מאזן ושרת החוץ האמריקנית רייס הביאו אנשי יחידת המודיעין של המשרד תדפיס משידורי הטלויזיה הפלסטינאית ובה קריאה להרג יהודים.
במסגרת התוכנית "פגישה עם ירושלים" – בהנחיית דר' חסן אלח'אטר, נאמר: "החדית' הזה לא תמיד מובן נכון, המספר שמחמד, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: יום הדין לא יגיע עד אשר תילחמו ביהודים. אתם ממזרח לנהר והם ממערב לו. עד אשר העץ והאבן יאמרו: הו, מוסלמי, הו עבד אללה, הנה יהודי מאחוריי, בוא והרוג אותו". כשאנו קוראים את החדית' הזה, לאמיתו של דבר, אנו מתרכזים בחלק הראשון- על פיו יהיה מאבק בין הערבים והיהודים, בין המוסלמים והיהודים. הם ממערב לנהר ואנחנו ממזרח לו. החלק השני מבלבל היה יותר להבנה- מה עניין העץ או אבן במאבק הזה? האם העץ ידבר או האבן תדבר במאבק שלנו עם היהודים?…
העץ לא מדבר והאבן לא מדברת, לכן כיצד הוא יאמר: "הו, מוסלמי, הו עבד אללה, הנה יהודי מאחוריי, בוא והרוג אותו". לאמיתו של דבר, כאשר אני קורא את החדית' הזה ועולה בלבי ספק, אני קורא אותו ומשאיר אותו כמו שהוא. אבל, הו האחים, האמינו לי, אחרי האינתיפאדה… לאחר שראינו את מעשי היהודים, מעשי היהודים נגד העץ והאבן באדמת פלסטין, הם אשר מפרשים את העניין השני בחדית' הזה.
הכיבוש … אמצעי התקשורת חשפו את הסוגיה הזאת, אין זה סוד… כל האנשים שמו לב לנושא הזה, הערבים והמוסלמים, והזרים וכל העולם, כל העמים.הם ראו כיצד לכיבוש הזה יש כלים וציוד מיוחדים להרס העצים ולהשחתת השדות, והם שמים למטרה את העצים והאבנים בו זמנית, לצד שימת בני האדם ובני בארץ הקדושה והמבורכת למטרה. כן, אלפי ומאות אלפי העצים… אמצעי התקשורת לא סיפרו על הרס של הכיבוש את העצים בבית המקדש [ירושלים] בפלסטין, לא מייצגים אלא חלק קטן מן האמת והמציאות. לפני האינתיפאדה, הרחובות בהם היינו מהלכים, היו מוקפים בעצי זית מצד ימין ומצד שמאל…
נקרתה בידי ההזדמנות לראות זאת. נדהמתי מאשר ראיתי במרחק מאה מטר מימין ומאה מטר משמאל, ולאורך כל המרחק היו עצי זיתים עקורים מן השורש, כאילו הבטתי בשהידים בלב המערכה…
עצי הזיתים בארץ הזאת הם בראש רשימת העצים שהושמו למטרה בפלסטין. כאשר אנו קוראים את סורת התאנים והזיתים [סורה 95 בקוראן]… "נשבעתי בתאנה ובזית ובהר סיני ובעיר מבטחים זאת". אנשי הדת אמרו שהתאנה והזית הם סמל לבית המקדש, סמל לירושלים ולבית המקדש, כי הארץ הזאת נודעה בתאנים ובזיתים. אללה יתעלה נשבע בתחילת הסורה הזאת בעיר התאנים והזיתים והיא ירושלים, ובית המקדש באופן כללי, ובהר סיני, אשר עליו דיבר מוסא, וכמו גם עיר המבטחים שהיא מכה. הוא נשבע בשלושת אלו יחדיו, כשהוא רומז לפלסטין ע"י התאנים והזיתים…זהו סימן לכך ששני העצים האלו הם דבר מופלא ומעניין בארץ הזאת. אלו אינם עצים בלבד בארץ הזאת אינם רק עצים, העצים כאן אינם רק עצים עתיקים בעיר בית המקדש [ירושלים], באופן כללי. העצים פה, אחיי, מושמים למטרה כפי שבני אדם מושמים למטרה. שליח אללה [מחמד] אומר בחדית' כי העץ והאבן ידברו ויאמרו: "הוי, מוסלמי, הוי עבד אללה". העץ והאבן יטו בקרב הזה לטובת בני הארץ הזאת.
הכיבוש שם לו את העץ כמטרה כאילו הוא חלק מהעם המתקומם. הכיבוש עוקר את כל מה שמורד והורס את העצים פי כמה וכמה משהורג אנשים מבני הארץ הזאת. אנחנו חיים את המאורעות הללו, אנחנו חיים את האינתיפאדה הזאת ואנו מצפים לזמן, שבו העץ ידבר והאבן תדבר. העצים פה הפכו למטרות לחלוטין, כמו שאנשי הארץ הזאת הפכו למטרות לפגיעה.
אין זה מפליא, לאחר כל זה, כי אנו מוצאים שהעצים נוטים במאבק הזה להיות נגד הכיבוש. האבן, ייתכן שאדבר עליה בפרק נפרד, היא בעלת סיפור ועניין בבית המקדש ובעיר בית המקדש. העץ קרוב לספר על כל הפשעים שביצע נגדו הכיבוש בארץ הזאת.
בתמצית ובפשטות ניתן לומר שכל מי שהוא מושרש בארץ הזאת, אנשים, עצים ואבנים מתנגד לכל מה שהוא זר בארץ הזאת, וזהו הכיבוש. זוהי המשוואה, זו המשוואה שתתחלק בסוף- כל מי שהוא מושרש [כלומר שמקורו ומוצאו בארץ] - אנשים, עצים ואבנים, יהיה בשוחה אחת [נלחם כתף אל כתף] נגד כל מה שהוא זר, כאשר מי שנמצא בשוחה השנייה הוא הכיבוש. אלה הם [שני] צדי המשוואה הזאת וזוהי אמת המאבק הזה, אותו אנו חיים כיום. כשאנו קוראים את החדית' הזה, אנו אומרים שהעץ ידבר. אין זה בלתי אפשרי. העץ ידבר, משום שהעץ מגן על ערכו כמו שהאדם מגן. העץ בארץ הזאת הפך לחלוטין לקורבן מקורבנות הכיבוש כפי שבני הארץ הזאת, בני פלסטין הם קורבנות מקורבנותיו של הכיבוש. לו נמנה את מספר השהידים שלנו, ייתכן שנמצא עשרות אלפי שהידים, ולאורך המאבק שלנו ייתכן ונמצא יותר ממאה אלף שהידים פה בפלסטין, כי אנו מדברים על [תקופה] מתחילת המאה עד היום. אם נביט במקביל נראה שיש מאות אלפי עצים שנעקרו ונהרסו ע"י הכיבוש הישראלי. עץ מהווה גם כן מטרה לפגיעה בדיוק כמו האדם.
לאחר כל זאת, האם אנו יכולים לראות את העץ בפלסטין מנק' מבט כלכלית בלבד? או שנראה אותו מבחינת אסתטית בלבד?
כך מביטים על העץ בעולם, הו אחיי, מביטים על העץ מבחינה כלכלית, מבחינת יופי ומבחינה סביבתית. אך בפלסטין תמונת המצב בפלסטין שונה. העץ הוא חייל בשוחה, שנלחם יחד עם בני הארץ זאת ונהרג יחד אתם. ונופלים שהידים ממנו.
אולמרט, לא השתמש בחומר , אך מקורביו אומרים הבוקר , שהוא ימצא את בדרך והזמן להביא את הדברים בפני העולם.
במסגרת התוכנית "פגישה עם ירושלים" – בהנחיית דר' חסן אלח'אטר, נאמר: "החדית' הזה לא תמיד מובן נכון, המספר שמחמד, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: יום הדין לא יגיע עד אשר תילחמו ביהודים. אתם ממזרח לנהר והם ממערב לו. עד אשר העץ והאבן יאמרו: הו, מוסלמי, הו עבד אללה, הנה יהודי מאחוריי, בוא והרוג אותו". כשאנו קוראים את החדית' הזה, לאמיתו של דבר, אנו מתרכזים בחלק הראשון- על פיו יהיה מאבק בין הערבים והיהודים, בין המוסלמים והיהודים. הם ממערב לנהר ואנחנו ממזרח לו. החלק השני מבלבל היה יותר להבנה- מה עניין העץ או אבן במאבק הזה? האם העץ ידבר או האבן תדבר במאבק שלנו עם היהודים?…
העץ לא מדבר והאבן לא מדברת, לכן כיצד הוא יאמר: "הו, מוסלמי, הו עבד אללה, הנה יהודי מאחוריי, בוא והרוג אותו". לאמיתו של דבר, כאשר אני קורא את החדית' הזה ועולה בלבי ספק, אני קורא אותו ומשאיר אותו כמו שהוא. אבל, הו האחים, האמינו לי, אחרי האינתיפאדה… לאחר שראינו את מעשי היהודים, מעשי היהודים נגד העץ והאבן באדמת פלסטין, הם אשר מפרשים את העניין השני בחדית' הזה.
הכיבוש … אמצעי התקשורת חשפו את הסוגיה הזאת, אין זה סוד… כל האנשים שמו לב לנושא הזה, הערבים והמוסלמים, והזרים וכל העולם, כל העמים.הם ראו כיצד לכיבוש הזה יש כלים וציוד מיוחדים להרס העצים ולהשחתת השדות, והם שמים למטרה את העצים והאבנים בו זמנית, לצד שימת בני האדם ובני בארץ הקדושה והמבורכת למטרה. כן, אלפי ומאות אלפי העצים… אמצעי התקשורת לא סיפרו על הרס של הכיבוש את העצים בבית המקדש [ירושלים] בפלסטין, לא מייצגים אלא חלק קטן מן האמת והמציאות. לפני האינתיפאדה, הרחובות בהם היינו מהלכים, היו מוקפים בעצי זית מצד ימין ומצד שמאל…
נקרתה בידי ההזדמנות לראות זאת. נדהמתי מאשר ראיתי במרחק מאה מטר מימין ומאה מטר משמאל, ולאורך כל המרחק היו עצי זיתים עקורים מן השורש, כאילו הבטתי בשהידים בלב המערכה…
עצי הזיתים בארץ הזאת הם בראש רשימת העצים שהושמו למטרה בפלסטין. כאשר אנו קוראים את סורת התאנים והזיתים [סורה 95 בקוראן]… "נשבעתי בתאנה ובזית ובהר סיני ובעיר מבטחים זאת". אנשי הדת אמרו שהתאנה והזית הם סמל לבית המקדש, סמל לירושלים ולבית המקדש, כי הארץ הזאת נודעה בתאנים ובזיתים. אללה יתעלה נשבע בתחילת הסורה הזאת בעיר התאנים והזיתים והיא ירושלים, ובית המקדש באופן כללי, ובהר סיני, אשר עליו דיבר מוסא, וכמו גם עיר המבטחים שהיא מכה. הוא נשבע בשלושת אלו יחדיו, כשהוא רומז לפלסטין ע"י התאנים והזיתים…זהו סימן לכך ששני העצים האלו הם דבר מופלא ומעניין בארץ הזאת. אלו אינם עצים בלבד בארץ הזאת אינם רק עצים, העצים כאן אינם רק עצים עתיקים בעיר בית המקדש [ירושלים], באופן כללי. העצים פה, אחיי, מושמים למטרה כפי שבני אדם מושמים למטרה. שליח אללה [מחמד] אומר בחדית' כי העץ והאבן ידברו ויאמרו: "הוי, מוסלמי, הוי עבד אללה". העץ והאבן יטו בקרב הזה לטובת בני הארץ הזאת.
הכיבוש שם לו את העץ כמטרה כאילו הוא חלק מהעם המתקומם. הכיבוש עוקר את כל מה שמורד והורס את העצים פי כמה וכמה משהורג אנשים מבני הארץ הזאת. אנחנו חיים את המאורעות הללו, אנחנו חיים את האינתיפאדה הזאת ואנו מצפים לזמן, שבו העץ ידבר והאבן תדבר. העצים פה הפכו למטרות לחלוטין, כמו שאנשי הארץ הזאת הפכו למטרות לפגיעה.
אין זה מפליא, לאחר כל זה, כי אנו מוצאים שהעצים נוטים במאבק הזה להיות נגד הכיבוש. האבן, ייתכן שאדבר עליה בפרק נפרד, היא בעלת סיפור ועניין בבית המקדש ובעיר בית המקדש. העץ קרוב לספר על כל הפשעים שביצע נגדו הכיבוש בארץ הזאת.
בתמצית ובפשטות ניתן לומר שכל מי שהוא מושרש בארץ הזאת, אנשים, עצים ואבנים מתנגד לכל מה שהוא זר בארץ הזאת, וזהו הכיבוש. זוהי המשוואה, זו המשוואה שתתחלק בסוף- כל מי שהוא מושרש [כלומר שמקורו ומוצאו בארץ] - אנשים, עצים ואבנים, יהיה בשוחה אחת [נלחם כתף אל כתף] נגד כל מה שהוא זר, כאשר מי שנמצא בשוחה השנייה הוא הכיבוש. אלה הם [שני] צדי המשוואה הזאת וזוהי אמת המאבק הזה, אותו אנו חיים כיום. כשאנו קוראים את החדית' הזה, אנו אומרים שהעץ ידבר. אין זה בלתי אפשרי. העץ ידבר, משום שהעץ מגן על ערכו כמו שהאדם מגן. העץ בארץ הזאת הפך לחלוטין לקורבן מקורבנות הכיבוש כפי שבני הארץ הזאת, בני פלסטין הם קורבנות מקורבנותיו של הכיבוש. לו נמנה את מספר השהידים שלנו, ייתכן שנמצא עשרות אלפי שהידים, ולאורך המאבק שלנו ייתכן ונמצא יותר ממאה אלף שהידים פה בפלסטין, כי אנו מדברים על [תקופה] מתחילת המאה עד היום. אם נביט במקביל נראה שיש מאות אלפי עצים שנעקרו ונהרסו ע"י הכיבוש הישראלי. עץ מהווה גם כן מטרה לפגיעה בדיוק כמו האדם.
לאחר כל זאת, האם אנו יכולים לראות את העץ בפלסטין מנק' מבט כלכלית בלבד? או שנראה אותו מבחינת אסתטית בלבד?
כך מביטים על העץ בעולם, הו אחיי, מביטים על העץ מבחינה כלכלית, מבחינת יופי ומבחינה סביבתית. אך בפלסטין תמונת המצב בפלסטין שונה. העץ הוא חייל בשוחה, שנלחם יחד עם בני הארץ זאת ונהרג יחד אתם. ונופלים שהידים ממנו.
אולמרט, לא השתמש בחומר , אך מקורביו אומרים הבוקר , שהוא ימצא את בדרך והזמן להביא את הדברים בפני העולם.