בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע היום בהריגה שלושה ישראלים. כפיר לוי בן 27 מרמת-גן, סיף עאזם בן 35 מטייבה, ועבד אלרחמן אבו-מוך בן 26 מבקה אל-גרבייה. השלושה הסיעו את המחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בקניון השרון בנתניה ביולי 2005, פיגוע בו נהרגו חמישה בני אדם.
ביום 12.7.05 בסביבות השעה 18:35, פוצץ עצמו מחבל מתאבד סמוך למעבר חצייה הומה אדם בקרבת קניון "השרון" בנתניה. "מעשה רצחני זה קיפח את חייהם של חמישה בני אדם: רחל בן אבו ז"ל, יוליה וולשין ז"ל, נופר הורביץ ז"ל, אנה ליבשיץ ז"ל והחייל ז'אן מאור ז"ל, וגרם לפציעתם של 90 אזרחים, ביניהם 30 שנחבלו חבלות חמורות."
"המחבל המתאבד נשלח על ידי נידאל אבו סעדה, מחבל בכיר בארגון "הג'יהאד האסלאמי" של איזור טול כרם.
בית המשפט קבע כי "אבו סעדה שם לו למטרה, בשם הארגון, להוציא לפועל פיגוע המוני בשטח מדינת ישראל. לשם מימוש מטרה זו, יצר אבו סעדה קשר עם עסאף זהראן מהכפר עילאר שליד טול כרם על מנת שזה יכניס לישראל מחבל מתאבד תוך הסתייעות באחרים. כאמור אבו סעדה ועסאף מימשו את זממם. עסאף נכנס לישראל בלוויית המחבל המתאבד כמה שעות לפני שהתרחש הפיגוע. הברחתם דרך מחסום צה"ל נעשתה באמצעות הסעה בכלי רכב של אזרחים ישראליים (סיף עאזם וכפיר לוי). לאחר חציית "הקו הירוק" הוסעו המחבלים לטייבה ונפגשו עם אזרח ישראלי נוסף (עבד אלרחמן אבו מוך). האחרון הסיע את המחבלים לנתניה. המחבל המתאבד ירד מן הרכב ליד "קניון השרון" ופוצץ את מטען הנפץ שאותו נשא בתיק".
עסאף נעצר מאוחר יותר באותו לילה (13.7.05). הוא נחקר ועומד לדין באשמת רצח לפני בית המשפט הצבאי בשומרון. בהקשר לאותו פיגוע רצחני הורשעו סיף עאזם מטייבה, כפיר לוי מרמת גן , עבד אל רחמן אבו מוך מבקה אל ע'רבייה, ב 5 עבירות הריגה ו-30 עבירות של גרימת חבלה חמורה .
בהחלטה כתב השופט עודד מודריק כי השלושה עסקו בהברחת שב"חים וכי באותה הסעה של המחבל "הם חשדו כל אחד בעיתו, בכך שהנוסעים שעמם מתכוונים לבצע פיגוע התאבדות, אך נמנעו מלברר את העובדות לאשורן. הם השלימו, כל אחד את חלקו בתהליך ההסעה של המחבל המתאבד ליעדו, בין בשל בצע כסף ובין בשל סיבה אחרת. הכל כאשר ידעו כאפשרות קרובה לוודאי שנוסע ברכבם מחבל מתאבד שכוונתו לבצע פיגוע חבלני".
בכפיר מתקיים מאמר קדמונים ש"הרוצה לשקר ירחיק עדותו", כתב מודריק. "הוא הציג עצמו כמי שפעל בשרותו של סיף ללא כל מודעות לטיבם ולתכליתם של האנשים שהסיע במכוניתו; הכל תוך הסתמכות על כך שסיף בודק את רישיונות הנוסעים ואת חפציהם. הדברים הללו מופרכים, לא רק מפני שהם סותרים באורח בלתי מוסבר את הודעותיו בחקירה אלא גם משום שאינם מתיישבים עם 'תבנית הפעולה' של סיף וכפיר. תבנית זו התבססה על מהלך העברת השב"ח דרך מחסומי צה"ל ברכבו של כפיר. כלי רכב גדול שחלונותיו כוסו בוילונות והנוסעים המוברחים נדרשו להשתופף כך שלא ייראו לנגד עיני העומדים במחסום.
ברור כשמש שנזקקותו של סיף לכפיר נבעה מן המחשבה (שהוכיחה עצמה) שזהותו היהודית לא תעורר חשד במחסום ויינתן לו מעבר קל. אין כל ממש באמירה של כפיר כי שירותיו נשכרו לצורך ההסעות רק משום שברשותו כלי רכב גדול בעל 'כושר סחיבה' טוב יותר מן הרכב של סיף. אין די ב'כושר סחיבה' כדי להצדיק את ה'נתח' הגדול יותר שניתן לכפיר בתמורה שהתקבלה מידי הנוסעים. חלקו היחסי הגדול מתיישב רק עם כך שמידת ההסתכנות שלו גדולה לאין ערוך משל סיף... אמירת שקר נוספת של כפיר היא שטיבם של המחבלים כ'גנבים' התברר לו רק סמוך מאד לחציית קו המחסום. הדבר הובא לידיעתו קודם לכן כשהוזמן לבצע את ההסעה".
עוד כתב השופט, כי "הנאשמים גרמו למותם של חמישה בני אדם ולחבלה חמורה בשלושים בני אדם נוספים. על כן הרשעתם תהיה בעבירות כמספר קרבנות העבירה"