בעוד שבירושלים מתכוננים לחגיגות 40 שנה לאיחודה של העיר, ממשיכים ראשי ההנהגה הפלסטינאית לזרוע הרס ושנאה. ביום בו פורסמו בשבוע שעבר, נתונים על החגיגות המתכוננות בעיר, פרסם ראש הממשלה הפלסטינאית לשעבר, אבו עלא מאמר חריף ובו הוא תוקף את ישראל ומאיים באינתיפאדה שלישית "כשם שעמנו הפלסטיני הצית את האנתפאדה הראשונה והשניה שלו, הוא עודנו מסוגל להצית את האנתפאדה השלישית והרביעית שלו, ללא לאות, עד להשגת חירות ועצמאות, שכן לא נותר לו דבר מה להפסיד זולת דיכוי ואזיקי הכיבוש..." כותב אבו עלא.
במאמר שפרסם מכחיש גם אבו עלא את קיומו של בית המקדש וכה הוא כותב: "...כבר בימים הראשונים לכיבוש הנותר מהעיר ירושלים במהלך מלחמת יוני 1967, שלטונות הכיבוש הישראלי פתחו בעבודות לחישוף ולהריסה מלאים של שכונת שער המוגרבים, הסמוכה לכותל "אלבראק" [שמו האסלאמי של הכותל המערבי], ולמחיקת בתיה מעל פני האדמה במטרה להנציח את השתלטותה על הכותל. הנה היא ישראל, עם התקרב יום השנה הארבעים למלחמת יוני, ממשיכה בפעילותה, שלא פסקה, במקום עצמו, ושוקדת על [ביצוע] חפירותיה, שמאיימות על מסגד אלאקצא. כך הן חושפות את המונומנט הדתי, ההיסטורי והמקודש הזה בפני סכנת קריסה. אלה החפירות, שלא הניבו שום ראיות מדעיות או ממצאים ארכיאולוגיים, שמעניקים לבדיות בית המקדש השקרי הוכחה עובדתית לקיומו ההיסטורי והגיאוגרפי...
כשם שהחפירות הישראליות הקודמות במשך כל שנות הכיבוש הארוכות לא גילו שום מבנה, שמשויך למורשת העברית הקדומה, הרי שהחפירות המתמשכות האחרונות - ולא אף חפירות אחרות בעתיד - לא תבאנה לידי תוצאה, לא משום שהן מנוגדות לכל החוקים (אלא אם כן אנו מוציאים מהכלל את חוק הג'ונגל), אלא משום שהן מנוגדות לעובדות ההיסטוריה...
ההיסטוריה הפלסטינית היתה עדה במהלך המאה האחרונה לאנתפאדות בזו אחר זו כדי להגן על המקומות הקדושים ולצאת נגד הפעולות לייהודם. אלה עימותים, שהחלו לפני כשמונים שנה, כשפרץ מרד "אלבראק" בשנת 1929 [מאורעות תרפ"ט] במחאה על חריגות התנועה הציונית בפלסטין ועל התקפותיה על אתרים דתיים אסלאמיים. זה המרד, שהכשיר את הקרקע לפרוץ מרד "אלקסאם" בשנת 1935, שהכשיר את הקרקע למרד הפלסטיני בשנת 1936 [מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט].
האנתפאדה של המנהרה ב-24 בספטמבר שנת 1996 [מהומות מנהרת הכותל] לא היתה במחאה על החלטת רמ"מ ישראל לשעבר נתניהו לפתוח את מנהרת כותל "אלבראק" ללא תיאום עם הרשות הפלסטינית, אלא היתה חלק והמשך של אותם מהלכים היסטוריים להתמודדות עם צעדיה של ישראל, שנועדו ליהד את ירושלים, כשם שאינתפאדת אלאקצא, שפרצה בשנת 2000, לא היתה במחאה על ביקור מנהיג הימין הישראלי דאז, אריאל שרון, כניסתו לרחבת מסגד אלאקצא וחילול קדושתו, אלא היתה פרק בסדרה - שלא פסקה ולא תיפסק - של מרידות ואנתפאצ'ות פלסטיניות להתמודדות עם תוכניות ישראליות קטסטרופליות, שמטרתן מקומותינו הקדושים בירושלים, במסגד אלאקצא או בכל מקום בארץ, שאללה נתן את ברכתו על סביבותיה. העם, שחולל את מרד "אלבראק", עודנו מסוגל לחולל אותו מחדש באותו מקום".
בלשכת ראש הממשלה אוספים כעת את הדברים במלואם ומתכוונים להציגם בפני הנציגים השונים המגיעים לישראל והמצדדים בקיומו של מסמך ההבנות שהציגו הפלסטינאים.
במאמר שפרסם מכחיש גם אבו עלא את קיומו של בית המקדש וכה הוא כותב: "...כבר בימים הראשונים לכיבוש הנותר מהעיר ירושלים במהלך מלחמת יוני 1967, שלטונות הכיבוש הישראלי פתחו בעבודות לחישוף ולהריסה מלאים של שכונת שער המוגרבים, הסמוכה לכותל "אלבראק" [שמו האסלאמי של הכותל המערבי], ולמחיקת בתיה מעל פני האדמה במטרה להנציח את השתלטותה על הכותל. הנה היא ישראל, עם התקרב יום השנה הארבעים למלחמת יוני, ממשיכה בפעילותה, שלא פסקה, במקום עצמו, ושוקדת על [ביצוע] חפירותיה, שמאיימות על מסגד אלאקצא. כך הן חושפות את המונומנט הדתי, ההיסטורי והמקודש הזה בפני סכנת קריסה. אלה החפירות, שלא הניבו שום ראיות מדעיות או ממצאים ארכיאולוגיים, שמעניקים לבדיות בית המקדש השקרי הוכחה עובדתית לקיומו ההיסטורי והגיאוגרפי...
כשם שהחפירות הישראליות הקודמות במשך כל שנות הכיבוש הארוכות לא גילו שום מבנה, שמשויך למורשת העברית הקדומה, הרי שהחפירות המתמשכות האחרונות - ולא אף חפירות אחרות בעתיד - לא תבאנה לידי תוצאה, לא משום שהן מנוגדות לכל החוקים (אלא אם כן אנו מוציאים מהכלל את חוק הג'ונגל), אלא משום שהן מנוגדות לעובדות ההיסטוריה...
ההיסטוריה הפלסטינית היתה עדה במהלך המאה האחרונה לאנתפאדות בזו אחר זו כדי להגן על המקומות הקדושים ולצאת נגד הפעולות לייהודם. אלה עימותים, שהחלו לפני כשמונים שנה, כשפרץ מרד "אלבראק" בשנת 1929 [מאורעות תרפ"ט] במחאה על חריגות התנועה הציונית בפלסטין ועל התקפותיה על אתרים דתיים אסלאמיים. זה המרד, שהכשיר את הקרקע לפרוץ מרד "אלקסאם" בשנת 1935, שהכשיר את הקרקע למרד הפלסטיני בשנת 1936 [מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט].
האנתפאדה של המנהרה ב-24 בספטמבר שנת 1996 [מהומות מנהרת הכותל] לא היתה במחאה על החלטת רמ"מ ישראל לשעבר נתניהו לפתוח את מנהרת כותל "אלבראק" ללא תיאום עם הרשות הפלסטינית, אלא היתה חלק והמשך של אותם מהלכים היסטוריים להתמודדות עם צעדיה של ישראל, שנועדו ליהד את ירושלים, כשם שאינתפאדת אלאקצא, שפרצה בשנת 2000, לא היתה במחאה על ביקור מנהיג הימין הישראלי דאז, אריאל שרון, כניסתו לרחבת מסגד אלאקצא וחילול קדושתו, אלא היתה פרק בסדרה - שלא פסקה ולא תיפסק - של מרידות ואנתפאצ'ות פלסטיניות להתמודדות עם תוכניות ישראליות קטסטרופליות, שמטרתן מקומותינו הקדושים בירושלים, במסגד אלאקצא או בכל מקום בארץ, שאללה נתן את ברכתו על סביבותיה. העם, שחולל את מרד "אלבראק", עודנו מסוגל לחולל אותו מחדש באותו מקום".
בלשכת ראש הממשלה אוספים כעת את הדברים במלואם ומתכוונים להציגם בפני הנציגים השונים המגיעים לישראל והמצדדים בקיומו של מסמך ההבנות שהציגו הפלסטינאים.