על הגשר במעלה המוגרבים פוסע בשבועות האחרונים ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, השייח' ראאד סלאח, בדרכו לביסוס מעמדו הפוליטי. מזה כמה שבועות הוא מצליח להתסיס, לעורר הפגנות ועימותים עם אנשי הבטחון, על רקע החשש מ'כיבוש יהודי' בהר הבית.
אך הצד היהודי של הסיפור נותר קצת עלום. למשל: למה בכלל משופץ הגשר? מי אישר את השיפוץ? מי דרש את השיפוץ? ואיפה זה עומד כיום.
ממסמך של הכנסת עולה כי הגורם המרכזי שעומד מאחורי שיפוץ הגשר היא דווקא המשטרה, הנעזרת בו כאמצעי יחיד להגיע אל הר הבית.
שער המוגרבים - היחיד לכניסת יהודים
כידוע, שער המוגרבים הוא שער הכניסה היחיד להר הבית עבור לא מוסלמים וכוחות הבטחון. זאת עפ"י הסטטוס קוו מאז מלחמת ששת הימים. המסמך מציין כי הסטטוס קוו שלאחר המלחמה קבע שהכותל המערבי ב'אחריות היהודים', ואילו "הר הבית באחריות המוסלמים (הוואקף). כמו כן, הגישה להר הבית למי שאינו מוסלמי נעשית דרך שער המוגרבים בלבד".
מכאן חשיבותו האסטרטגית של הגשר לשני הצדדים, יהודים כערבים.
מעלה המוגרבים הוא כידוע סוללת עפר. ב 14 בפברואר 04 התמוטטה הסוללה והוצב עליה גשר זמני. מהנדס העיר אורי שטרית קבע אז, כך עפ"י המסמך, כי אין לעלות על הסוללה מטעמי בטיחות. כמו כן נקבע כי הסוללה מהווה סכנה עבור המתפללות בכותל. את הגשר הזמני בנו אז בהתאמה לצרכי המשטרה, עליית כ 200 שוטרים בבת אחת להר הבית.
בד בבד הוחל אז בתהליך של בניית גשר קבוע. המשטרה דרשה כי ייבנה גשר שיוכל להחזיק בבת אחת 300 שוטרים והעיריה דרשה להנגיש את הגשר עבור נכים. במכתב אל מהנדסת העיר ירושלים באוקטובר 06, בישר ראש אגף תיאום ובקרה במשרד ראש הממשלה, ליאור שילת, כי "הממשלה החליטה שהקרן למורשת הכותל המערבי תסיים את עבודת ההכנה להקמת הגשר הקבוע, והעניקה לה במהלך שנת 05 - 4.8 מיליון ₪ לצורך כך".
את הגשר תכננה האדריכלית שתכננה את בית המשפט העליון, עדה כרמי מלמד. מדובר בגשר בעל 7 עמודים, 4 בתחומי הגן הארכיאולוגי ושלושה באזור הסוללה.
ב 8 בינואר 07 העניקה הועדה המקומית לתכנון ובניה בראשות סגן ראש העיר יהושע פולק, היתר בניה לגשר המדובר. הממשלה קבעה את תחילת העבודות לפברואר 07. ע"פ החוק יש לבצע תחילה עבודות הצלה ארכיאולוגיות מטעם רשות העתיקות, ובכך החלו. חפירות ההצלה אינן קשורות ישירות לבנית הגשר, והן תמשכנה מספר חודשים.
למעשה יש מחלוקת בין הארכיאולוגים באשר למה שיימצא במהלך החפירות. שלש הדעות המרכזיות הן, כי מדובר בבית ממלוכי, או מסגד אל בוראק או בית מרחץ אומאי. הדברים יתבהרו רק בהמשך החפירות.
המחלוקת על היתר הבניה
המחלוקת המרכזית אליה נחשף הציבור היא בדבר תקינותו של היתר הבניה. היועץ המשפטי הודיע כי תיערך בדיקה בנושא.
במסמך נמסר כי ההיתר לבניית הגשר ניתן על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה בעירית ירושלים. מרכז דוידסון נבנה עפ"י היתר דומה.
עם זאת, הליך זה זכה לביקורת מבקרת עירית ירושלים, עו"ד שלומית רובין. היא פנתה אל היועץ המשפטי מזוז בטענה כי היתר בניה לגשר צריך לעבור את הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז ירושלים של משרד הפנים. תכנית זו לא הגיעה לדבריה לידי הועדה של משרד הפנים ולא נדונה. רובין ציינה כי בזמנו התריעה גם על כך שגם מרכז דוידסון בגן הארכיאולוגי נבנה ללא ההיתר הדרוש. בהקשר זה נמסר במסמך, כי "בימים אלה משלימה החברה לפיתוח מזרח ירושלים המפעילה את מרכז דוידסון, את התהליכים הנדרשים 'להלבנת' הבניה בדיעבד, ובין השאר הגשת תב"ע כנדרש".
עו"ד רובין טענה כי הצורך להגיש תב"ע דרך מנהל התכנון במשרד הפנים "היה ידוע לגורמים הרלוונטיים בעיריה לאור המקרה של מרכז דוידסון ואף על פי כן בחרו שלא לפעול על פיו".
מחברי המסמך מדגישים כי "ההיערכות לבניית הגשר הקבוע לא נעשתה בחופזה. נערכו דיונים רבים ונשלחו תכתובות רבות בין כל הגורמים הנוגעים בדבר. הדיונים נערכו בשני נושאים: הנושא המדיני ותכנון הגשר הקבוע ועתיד הסוללה. הנושא המדיני כגון ההיערכות ההסברתית והעיתוי המתאים ביותר לתחילת העבודות נעשה בדרגי הממשלה הגבוהים ביותר".
שער המוגרבים והעתירה של בן דב עם שחרור ירושלים
יצויין כי פתיחת גשר המוגרבים עבור יהודים במתכונתו הנוכחית, היתה תוצאת מאבק אותו החל לראשונה ההוגה דעות שבתי בן דב אשר הגיש עתירה לבג"ץ באוגוסט 67 , כחודשיים לאחר שחרור ירושלים.
בעתירה דרש בן דב שינוי בסדרי הכניסה אל הר הבית על ידי כך "שהפיקוח בשערים יופקד בידי אנשים שעניינם הוא בשמירה על ההר כמקום קדוש לבני דת ישראל, וכי העולים אל ההר לא יידרשו לשלם ולהציג כרטיסי כניסה". הדברים מובאים בכתבי שבתי בן דב "סולם למלכות ישראל היעודה", שיצאו לאחרונה, בעריכת יהודה עציון.
עציון אומר לערוץ 7 כי למעשה משה דיין פתח את שער המוגרבים במתכונתו זו, כדי לייתר את הצורך לדון בעתירה.