הבוקר הרשיע בית המשפט העליון שני קטינים אשר השתתפו בחסימת כביש גהה ב 16 באוגוסט 05, במסגרת מחאה נגד ההתנתקות. בית המשפט המחוזי פסק להם שירות ללא הרשעה, אך המדינה ערערה על ההחלטה וכאמור הבוקר הפך בית המשפט העליון את ההחלטה וקבע כי יש להרשיעם בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
בתגובה אומר המשנה לראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יריב לוין כי "מדובר בפסק דין חמור אשר ממקם את בית המשפט העליון פעם נוספת בשולי החברה הישראלית, ומגביר עוד יותר את חוסר האמון של ציבור רחב במערכת המשפט". לוין מוסיף כי מתברר שוב ש"כאשר מדובר בשמירה על זכויות אדם בסיסיות של תומכי מפעל ההתיישבות, נמנע בית המשפט העליון מלמלא את תפקידו."
השופט רובינשטיין כתב בפסק הדין "אנו ערים לנורמטיביות הבסיסית של המשיבים, לביצוע המופתי של השירות לתועלת הציבור, להבעת החרטה ולהפנמה. אלה עמדו לזכות המשיבים בגזירת הדין, בעונש המתון. ואולם סבורנו כאמור, כי כדי למלא את רצון המחוקק וכדי להרתיע את הרבים עלינו להרשיע בעבירה דנא. מאבק מדיני שבו ביקשו הקטינים ליטול חלק הוא מאבק לגיטימי כמובן; כחלק מן הדמוקרטיה, אם גם שאלה היא אם השימוש בקטינים הוא נכון וראוי, ולדעתי לא כן. אך במה דברים אמורים באשר לאופן המאבק? במאבק על פי החוק, שאינו גולש לעבירות. בהנחת מזרנים על מנת להציתם בחומר דליק בכביש מס' 4, ובלי קשר לשאלה אם יש בכך, בסיכון הנהגים ובהתשתם בפקקים ארוכים, כדי לסייע למאבק שנוהל נגד תכנית ההתנתקות, די בעצם הסיכון, שבו הודו המערערים, כדי להצדיק הרשעה".
הוא הוסיף "מבחינה זו כמובן מניע אידאולוגי מחמיר את הגישה ואת הצורך בהרתעת הרבים, ואין צורך להכביר על כך מלים. אמנם, אין זו החלטה פשוטה במובן זה שלנגד עינינו אנשים שאנו מאמינים ומקוים כי ישרתו שירות מועיל בצה"ל ויהיו לאזרחים טובים. אף שיוינו לנגד עינינו את מצוות המחוקק, במיוחד ככל שהמדובר בקטינים, לדגש אינדיבידואלי; אך במקרה דנן נוטה הכף לכיוון ההרשעה בין השאר דווקא משום שפעולות לא חוקיות מסוכנות נעשות במאבק מדיני ואידאולוגי, וזאת יש לשרש; לכך על בית המשפט להרים תרומתו".
"התמודדות נוער עם משבר מסוגה של ההתנתקות היא סוגיה מורכבת, אלפי בני הנוער שהשתתפו במחאה על ההתנתקות לא נגררו למעשים אלימים. אכן, אך מעטים פעלו אחרת, לרבות בנידון דידן; והתופעה – גם אם אינה במספרים גדולים – של השתתפות נוער בפעולות בלתי חוקיות שיש עמן סבל לזולת ואף סיכון חיים, מוטלת בשורשה במידה רבה לפתחם של מנהיגים; יש לקוות שהלקחים יופקו על-ידי אותם מנהיגים", כתב השופט רובינשטיין בפסק הדין.
בתגובה אומר המשנה לראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יריב לוין כי "מדובר בפסק דין חמור אשר ממקם את בית המשפט העליון פעם נוספת בשולי החברה הישראלית, ומגביר עוד יותר את חוסר האמון של ציבור רחב במערכת המשפט". לוין מוסיף כי מתברר שוב ש"כאשר מדובר בשמירה על זכויות אדם בסיסיות של תומכי מפעל ההתיישבות, נמנע בית המשפט העליון מלמלא את תפקידו."
השופט רובינשטיין כתב בפסק הדין "אנו ערים לנורמטיביות הבסיסית של המשיבים, לביצוע המופתי של השירות לתועלת הציבור, להבעת החרטה ולהפנמה. אלה עמדו לזכות המשיבים בגזירת הדין, בעונש המתון. ואולם סבורנו כאמור, כי כדי למלא את רצון המחוקק וכדי להרתיע את הרבים עלינו להרשיע בעבירה דנא. מאבק מדיני שבו ביקשו הקטינים ליטול חלק הוא מאבק לגיטימי כמובן; כחלק מן הדמוקרטיה, אם גם שאלה היא אם השימוש בקטינים הוא נכון וראוי, ולדעתי לא כן. אך במה דברים אמורים באשר לאופן המאבק? במאבק על פי החוק, שאינו גולש לעבירות. בהנחת מזרנים על מנת להציתם בחומר דליק בכביש מס' 4, ובלי קשר לשאלה אם יש בכך, בסיכון הנהגים ובהתשתם בפקקים ארוכים, כדי לסייע למאבק שנוהל נגד תכנית ההתנתקות, די בעצם הסיכון, שבו הודו המערערים, כדי להצדיק הרשעה".
הוא הוסיף "מבחינה זו כמובן מניע אידאולוגי מחמיר את הגישה ואת הצורך בהרתעת הרבים, ואין צורך להכביר על כך מלים. אמנם, אין זו החלטה פשוטה במובן זה שלנגד עינינו אנשים שאנו מאמינים ומקוים כי ישרתו שירות מועיל בצה"ל ויהיו לאזרחים טובים. אף שיוינו לנגד עינינו את מצוות המחוקק, במיוחד ככל שהמדובר בקטינים, לדגש אינדיבידואלי; אך במקרה דנן נוטה הכף לכיוון ההרשעה בין השאר דווקא משום שפעולות לא חוקיות מסוכנות נעשות במאבק מדיני ואידאולוגי, וזאת יש לשרש; לכך על בית המשפט להרים תרומתו".
"התמודדות נוער עם משבר מסוגה של ההתנתקות היא סוגיה מורכבת, אלפי בני הנוער שהשתתפו במחאה על ההתנתקות לא נגררו למעשים אלימים. אכן, אך מעטים פעלו אחרת, לרבות בנידון דידן; והתופעה – גם אם אינה במספרים גדולים – של השתתפות נוער בפעולות בלתי חוקיות שיש עמן סבל לזולת ואף סיכון חיים, מוטלת בשורשה במידה רבה לפתחם של מנהיגים; יש לקוות שהלקחים יופקו על-ידי אותם מנהיגים", כתב השופט רובינשטיין בפסק הדין.