השבת נקרא בע"ה את פרשות ויקהל-פקודי – שתי הפרשות החותמות את ספר שמות, המכונה בפי חז"ל "ספר הגאולה", וכמו-כן נקרא את פרשת "החודש" שהיא הפרשה החותמת את 4 השבתות בהן אנו קוראים 4 פרשיות. בנוסף שבת זו הינה שבת מיוחדת גם בשל היותה "שבת מברכים", השבת שלפני ראש חודש ניסן. עורך הדין אילן בומבך, ראש לשכת עורכי-הדין בתל-אביב והמרכז, מנסה לשלב את מכלול הנתונים וקובע כי "אין זה מקרה, כי כל הפרשיות והאירועים הנ"ל התכנסו לשבת אחת".
"התורה מספרת בפרשות ויקהל-פקודי על ההתנדבות המופלאה של בני-ישראל למלאכת המשכן ובפסוק ל"ב בפרק ל"ט אומרת התורה כך: 'ותכל כל עבודת משכן אהל מועד, ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, כן עשו'. על הפסוק הנ"ל שואל בעל האור החיים הקדוש, מדוע נאמר "ויעשו בני ישראל" והלא את המשכן עשו רק בצלאל ושאר חכמי לב? מתרץ בעל האור החיים, ששלוחו של אדם כמותו וכאילו כל ישראל עשו, ולמרות שלכאורה בצלאל אינו שליח העם אלא שליח הבורא כיוון שהסכימו עם ישראל לבניה ולעשייה מעלה עליהם הכתוב כאילו כל אחד ואחד מאיתם היה שותף למלאכת עשיית המשכן".
"ה'אור החיים' לא מסתפק רק בדבריו אלו והוא מוסיף פירוש נפלא אשר ידוע רק למתי מעט, כפי שמספרים שאמר פעם הראי"ה קוק זצ"ל, וכך מוסיף ואומר האור החיים: "עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל – כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה...", אומר עו"ד בומבך ומבאר שהמשמעות היא כפי שמבאר בהמשך ה'אור החיים' עצמו שאת מכלול המצוות לא יכול כל אחד מישראל לקיים ומצוות שפונות לכהנים אינן מבוצעות ע"י ישראל ולהיפך, מצוות לגברים אינן נוהגות לנשים וכיו"ב. בכך רואה בומבך קשר ישיר ל"דברי בעל התניא לפיהם "כנסת ישראל היא נשמה אחת בגופים מחולקים" כאשר אחד בלא השני לא יכולים להתקיים".
מהפרשה עובר בומבך לברכת החודש שאותה נברך בתפילת השבת, ובה אנו אומרים 'מי שעשה ניסים לאבותינו, וגאל אותם מעבדות לחרות, הוא יגאל אותנו בקרוב, ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, חברים כל ישראל, ונאמר אמן'. בומבך מצטט את גדולי המוסר שאמרו "על דרך ההלצה, כי בימים אלו של שנאת חינם וקטרוג בין יהודים ליהודים צריכים על-מנת שיקוים 'כל ישראל חברים' כי יהיה מי שיעשה ניסים... ר' שמחה מפשיסחא זצ"ל היה אומר, כי 'הקב"ה נתן לאדם שתי עיניים: באחת- יראה מעלות חברו, ובשניה- יראה חסרונות עצמו' ".
מסכם בומבך את מכלול ההקשרים בין הפרשה למועד המיוחד בה היא נקראת ואומר: "כאשר אנו מסיימים את ספר שמות, "ספר הגאולה", ונמצאים בתוך 30 יום לפני חג הפסח, חג החרות והגאולה, עלינו לאמץ כל אחד לליבנו את דבריו של ר' שמחה מפשיסחא, ולדעת כי רק ע"י קיום 'ואהבת לרעך כמוך' פשוטו כמשמעו, ולא כמטאפורה, נזכה שהגאולה הקרובה תגיע במהרה, שהרי כך אומר הנביא ישעיהו: "כה אמר ה', שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות". בימים אלו בהם אנו עדים למחלוקות פנימיות רבות בעם ישראל נישא תפילה לריבונו של עולם שיקוימו בנו מילותיו הנפלאות של ר' אלימלך מליזנסק: 'אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברו ולא חסרונו, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה וקטרוג מאחד על חברו חלילה...' ".
"התורה מספרת בפרשות ויקהל-פקודי על ההתנדבות המופלאה של בני-ישראל למלאכת המשכן ובפסוק ל"ב בפרק ל"ט אומרת התורה כך: 'ותכל כל עבודת משכן אהל מועד, ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה, כן עשו'. על הפסוק הנ"ל שואל בעל האור החיים הקדוש, מדוע נאמר "ויעשו בני ישראל" והלא את המשכן עשו רק בצלאל ושאר חכמי לב? מתרץ בעל האור החיים, ששלוחו של אדם כמותו וכאילו כל ישראל עשו, ולמרות שלכאורה בצלאל אינו שליח העם אלא שליח הבורא כיוון שהסכימו עם ישראל לבניה ולעשייה מעלה עליהם הכתוב כאילו כל אחד ואחד מאיתם היה שותף למלאכת עשיית המשכן".
"ה'אור החיים' לא מסתפק רק בדבריו אלו והוא מוסיף פירוש נפלא אשר ידוע רק למתי מעט, כפי שמספרים שאמר פעם הראי"ה קוק זצ"ל, וכך מוסיף ואומר האור החיים: "עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל – כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה...", אומר עו"ד בומבך ומבאר שהמשמעות היא כפי שמבאר בהמשך ה'אור החיים' עצמו שאת מכלול המצוות לא יכול כל אחד מישראל לקיים ומצוות שפונות לכהנים אינן מבוצעות ע"י ישראל ולהיפך, מצוות לגברים אינן נוהגות לנשים וכיו"ב. בכך רואה בומבך קשר ישיר ל"דברי בעל התניא לפיהם "כנסת ישראל היא נשמה אחת בגופים מחולקים" כאשר אחד בלא השני לא יכולים להתקיים".
מהפרשה עובר בומבך לברכת החודש שאותה נברך בתפילת השבת, ובה אנו אומרים 'מי שעשה ניסים לאבותינו, וגאל אותם מעבדות לחרות, הוא יגאל אותנו בקרוב, ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, חברים כל ישראל, ונאמר אמן'. בומבך מצטט את גדולי המוסר שאמרו "על דרך ההלצה, כי בימים אלו של שנאת חינם וקטרוג בין יהודים ליהודים צריכים על-מנת שיקוים 'כל ישראל חברים' כי יהיה מי שיעשה ניסים... ר' שמחה מפשיסחא זצ"ל היה אומר, כי 'הקב"ה נתן לאדם שתי עיניים: באחת- יראה מעלות חברו, ובשניה- יראה חסרונות עצמו' ".
מסכם בומבך את מכלול ההקשרים בין הפרשה למועד המיוחד בה היא נקראת ואומר: "כאשר אנו מסיימים את ספר שמות, "ספר הגאולה", ונמצאים בתוך 30 יום לפני חג הפסח, חג החרות והגאולה, עלינו לאמץ כל אחד לליבנו את דבריו של ר' שמחה מפשיסחא, ולדעת כי רק ע"י קיום 'ואהבת לרעך כמוך' פשוטו כמשמעו, ולא כמטאפורה, נזכה שהגאולה הקרובה תגיע במהרה, שהרי כך אומר הנביא ישעיהו: "כה אמר ה', שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות". בימים אלו בהם אנו עדים למחלוקות פנימיות רבות בעם ישראל נישא תפילה לריבונו של עולם שיקוימו בנו מילותיו הנפלאות של ר' אלימלך מליזנסק: 'אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברו ולא חסרונו, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה וקטרוג מאחד על חברו חלילה...' ".