עירית חיפה תשלם קנס של 120 אלף ש"ח בעקבות קריסת מערכת ביוב וזרימת שפכים ושמנים לים. כך גזר שופט בית משפט השלום בחיפה, דניאל פיש.
השופט אף חייב את העיריה לחתום על התחייבות בסך 250 אלף ש"ח למשך שלש שנים כי היא תמנע מעבירה דומה בעתיד.
בתחילת 98 קרס קו ביוב הממוקם בשטחה של עיריית חיפה המחבר בין מפעל "שמן תעשיות" למערכת הביוב העירונית באיזור התעשיה שמן. העיריה ביצעה מעקף כפתרון זמני והתחייבה להחליפו בפתרון קבע בתוך זמן קצר. אך עוד בטרם הוחל בביצוע פתרון הקבע, בדצמבר 00 ,קרס שוב הביוב וכתוצאה גלש שמן למערכת, גלשו שפכים סניטריים ושמנים בסמוך לכניסה לשער המפעל והציפו את כביש הגישה למפעל וחניית המפעל, ומשם זרמו דרך הקולטנים שבכביש אל תעלות הניקוז ודרכן זרמו לים בחוף שמן הנמצא בצידו המזרחי של נמל חיפה.
בגזר הדין ציין השופט פיש כי בפרשה זו ניכרת מורכבות היחסים שבין השלטון המקומי למשרד להגנת הסביבה, הנושאים שניהם בסמכויות למנוע זיהום מים וים. אך בניגוד למשרד להגנת הסביבה לעיריה יש סמכויות אכיפה המאפשרות לה לנקוט בהליכים שונים נגד גורמים שבפעילותם מסכנים את סביבתם. מאידך העיריה עצמה חשופה להליכים פליליים אם היא עצמה גורמת לזיהום מים או זיהום ים כתוצאה ממעשה או מחדל בהפעלת המערכות שהיא אחראית להן, כגון מערכת הביוב העירוני.
"עירייה נושאת לבדה באחריות הישירה לתפעול התקין של מערכותיה ועליה להפעיל את האמצעים הדרושים לשם כך ואין היא יכולה להפוך את השלטון המרכזי לשותף בכוח בתחומי אחריותה", כתב השופט.
הוא הוסיף כי "גוף ציבורי המבצע עבירה סביבתית חוטא לחובותיו פעמיים: פעם כאשר הוא אינו דואג להפעיל את מלוא הסמכויות שהופקדו בידיו כדי למנוע בעוד מועד תקריות זיהום כאשר קיימת סכנה להתרחשותן; במקרה זה הנזק שנגרם לקווי ההולכה על ידי שפכי מפעל שמן תעשיות והעדר טיפול מספיק בשפכיו היה ידוע לעירייה... והיא חטאה פעם נוספת כאשר היא עצמה הפכה לעבריינית סביבה עם התרחשות הזיהום בפועל".
בנסיבות המקרה יש להטיל קנס משמעותי, קבע השופט.
עוד הוא ציין כי בדיקות שפכים שהוגשו על ידי נציגי העירייה הראו כי גם בשנת 2003 חרגו השפכים של מפעל שמן תעשיות מהתקן החוקי ו"ייתכן שהבעיה שביסוד הענינים לא נפתרה עד היום. לפיכך חייב את העירייה בחתימה על התחייבות".
השופט אף חייב את העיריה לחתום על התחייבות בסך 250 אלף ש"ח למשך שלש שנים כי היא תמנע מעבירה דומה בעתיד.
בתחילת 98 קרס קו ביוב הממוקם בשטחה של עיריית חיפה המחבר בין מפעל "שמן תעשיות" למערכת הביוב העירונית באיזור התעשיה שמן. העיריה ביצעה מעקף כפתרון זמני והתחייבה להחליפו בפתרון קבע בתוך זמן קצר. אך עוד בטרם הוחל בביצוע פתרון הקבע, בדצמבר 00 ,קרס שוב הביוב וכתוצאה גלש שמן למערכת, גלשו שפכים סניטריים ושמנים בסמוך לכניסה לשער המפעל והציפו את כביש הגישה למפעל וחניית המפעל, ומשם זרמו דרך הקולטנים שבכביש אל תעלות הניקוז ודרכן זרמו לים בחוף שמן הנמצא בצידו המזרחי של נמל חיפה.
בגזר הדין ציין השופט פיש כי בפרשה זו ניכרת מורכבות היחסים שבין השלטון המקומי למשרד להגנת הסביבה, הנושאים שניהם בסמכויות למנוע זיהום מים וים. אך בניגוד למשרד להגנת הסביבה לעיריה יש סמכויות אכיפה המאפשרות לה לנקוט בהליכים שונים נגד גורמים שבפעילותם מסכנים את סביבתם. מאידך העיריה עצמה חשופה להליכים פליליים אם היא עצמה גורמת לזיהום מים או זיהום ים כתוצאה ממעשה או מחדל בהפעלת המערכות שהיא אחראית להן, כגון מערכת הביוב העירוני.
"עירייה נושאת לבדה באחריות הישירה לתפעול התקין של מערכותיה ועליה להפעיל את האמצעים הדרושים לשם כך ואין היא יכולה להפוך את השלטון המרכזי לשותף בכוח בתחומי אחריותה", כתב השופט.
הוא הוסיף כי "גוף ציבורי המבצע עבירה סביבתית חוטא לחובותיו פעמיים: פעם כאשר הוא אינו דואג להפעיל את מלוא הסמכויות שהופקדו בידיו כדי למנוע בעוד מועד תקריות זיהום כאשר קיימת סכנה להתרחשותן; במקרה זה הנזק שנגרם לקווי ההולכה על ידי שפכי מפעל שמן תעשיות והעדר טיפול מספיק בשפכיו היה ידוע לעירייה... והיא חטאה פעם נוספת כאשר היא עצמה הפכה לעבריינית סביבה עם התרחשות הזיהום בפועל".
בנסיבות המקרה יש להטיל קנס משמעותי, קבע השופט.
עוד הוא ציין כי בדיקות שפכים שהוגשו על ידי נציגי העירייה הראו כי גם בשנת 2003 חרגו השפכים של מפעל שמן תעשיות מהתקן החוקי ו"ייתכן שהבעיה שביסוד הענינים לא נפתרה עד היום. לפיכך חייב את העירייה בחתימה על התחייבות".