אמש פורסמו שלושה פרוטוקולים ראשונים מעדויות בועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון השניה. אחד מהם הוא של המשנה לרה"מ ח"כ שמעון פרס.
בעדותו אמר פרס כי אינו חושב שהיתה מפלה במלחמה. אבל היתה מפלה פסיכולוגית גדולה מאד. היא נוצרה מזה שהחיזבאללה התהדר בידי דובר לא חסר כשרון – נסראללה, ואנחנו אחד תקף את השני ללא הרף ואחד האשים את השני. הנטו יצא שלילי.
המלחמה לדברי פרס היא "תחרות של עשיית שגיאות, כאשר השגיאה הכי גדולה זה עצם המלחמה ומי שרוצה להמנע משגיאות צריך להמנע מאד ממלחמות". פרס אומר כי התנגד למלחמה וסבר שצה"ל אינו ערוך אליה. לדבריו הצטער על הקבינט שהיה כל כך גדול "גם דלפו ממנו דברים שחלק מהם היה היו בעיני סכנת נפשות".
ישראל לדבריו יצאה מהמלחמה כשאיבדה קצת את כוח ההרתעה הבין לאומי "אנחנו היום נחשבים ליותר חלשים ממה שהיינו ואיבדו מכוח ההרתעה בעיני הערבים שזה מתבטא בסימני דה לגיטימציה של קיום ישראל. לפני המלחמה הזו כבר העולם הערביי פחות או יותר השלים עם ישראל...פעם ישראל היתה הבעיה של העולם. היום העולם זה הבעיה של ישראל. עולם שיש בו טרור, עוללם שיש בו נשק גרעיני שאין כבר ההרגשה שהיתה בעיקר אחרי השואה, שישראל זה דבר צודק".
אני חושב שהצבא נכנס למלחמה הזאת עייף מפני שהוא היה נתון למלחמה שאינה מלחמה. לא היה בה הילה של נצחונות היו בה מאמץ של מניעת אסון. זה מתיש. "כשאתה עשרים שנה כל הזמן מתקוטט, אין לך ברירה, אתה בא עייף לחמישה הימים האחרונים".
האלוף במילואים מלכא, אשר כיהן כראש אמ"ן בשנים 1998-2000, דיבר בוועדה על תקופת היציאה מלבנון וההליכים שקדמו לה: "התיזה של אהוד ברק (ראש הממשלה דאז) היתה שלאחר היציאה נשמוט את כל בסיסי הלגיטימציה של הצד השני לפעול נגדנו, נקבל 'דף נקי' מכל העולם, כולל הצהרות כתובות של מוסדות האו"ם והזירה הבינלאומית וכך נייצר מרכיב של הרתעה שיעצב מציאות שונה לחלוטין בגבול בין ישראל ללבנון".
בן עמי, ראש משק לשעת חירום, דיבר בעדותו בין היתר על כשלי העורף. "הייתה חוסר הבנה בקרב הרבה מאוד אנשים בדרגים השונים שתפסו את מערך מל"ח (משק לשעת חירום) כגוף מתאם לאומי של המדינה כולה כולל הרווחה, כולל פסיכולוגיה, כל התחומים בעצם, תרבות, בידור וכדומה - דבר שלא היה ולא נברא. אני ותיק קרבות, אבל לקח לי זמן להפנים את הדבר הזה ולהפנים איפה באמת הבעיה שהייתה לאורך כל המלחמה".