יו"ר ארגון זק"א עד לא מכבר, איש העדה החרדית, יהודה משי זהב, בוחר להתייחסות אנקדוטאלית שתי נקודות בפרשת השבוע, פרשת ויקרא.
פרשת 'ויקרא' נפתחת כידוע במילה 'ויקרא' הכתובה בייחודיות מזהירה: א' זעירה חותמת את המילה. רבים שואלים ורבים עונים, פרשן פרשן בדרכו ועל פי תפיסתו על השאלה מדוע זה ה-א' זעירה. יהודה משי זהב בוחר בפירושו של ר' שמחה בונם מפשיסחא. "שאלו את ר' שמחה בונם מפשיסחא מדוע ה-א' זעירה ב'ויקרא. ענה ואמר להם: משל לציפור העומדת בראש גג גבוה. עד כמה שיהיה הגג גבוה את הציפור העובדה הזו לא תשנה. היא נשארת קטנה. כך גם משה רבנו שגם כשעלה על הר סיני נשאר בענוותנותו, נשאר קטן בעיני עצמו. כך גם ה-א' שבמילה הראשונה שבספר 'ויקרא' ".
הסיפור השני שאותו מביא משי זהב מתייחס לאחד מפסוקי עשיית הקורבנות "וקמץ הכהן ממנה" (ויקרא ה' יב').
"כהן אחד הזמין את ר' מאיר שמחה, רבה של דווינסק לסדר לו קידושין. סידר הרב את הקידושין ובסוף בירך את בעלי השמחה "יהי רצון שיקוים בכם 'וקמץ הכהן ממנה'. הרימו השומעים גבות. שאל אותם הרב מה אתם תמהים? כולנו הרי מכירים את הגמרא בברכות ששואלת 'מצא או מוצא', וכוונת הדברים האם הקשר בין בני הזוג הוא בבחינת 'מצא אישה מצא טוב' או שמא 'מוצא אני מר ממוות את האישה', כלומר כל ההבדל הוא בניקוד של האות מ' האם קמץ או חולם. זו הייתה הברכה שלי. שה-מ' של בני הזוג יהיה בקמץ 'מצא אישה מצא טוב' ויקויים בהם 'וקמץ הכהן ממנה' ".
הנה לכם שני סיפורים, או ליתר דיוק משל וסיפור שביניהם מחברים שלושה קשרים. האחד, שניהם נולדו בהתייחסות נקודתית לאופן הכתיבה והדיוק, השני, שניהם נובעים מאותה פרשה. השלישי, בשניהם בחר יהודה משי זהב לחלוק איתנו.
פרשת 'ויקרא' נפתחת כידוע במילה 'ויקרא' הכתובה בייחודיות מזהירה: א' זעירה חותמת את המילה. רבים שואלים ורבים עונים, פרשן פרשן בדרכו ועל פי תפיסתו על השאלה מדוע זה ה-א' זעירה. יהודה משי זהב בוחר בפירושו של ר' שמחה בונם מפשיסחא. "שאלו את ר' שמחה בונם מפשיסחא מדוע ה-א' זעירה ב'ויקרא. ענה ואמר להם: משל לציפור העומדת בראש גג גבוה. עד כמה שיהיה הגג גבוה את הציפור העובדה הזו לא תשנה. היא נשארת קטנה. כך גם משה רבנו שגם כשעלה על הר סיני נשאר בענוותנותו, נשאר קטן בעיני עצמו. כך גם ה-א' שבמילה הראשונה שבספר 'ויקרא' ".
הסיפור השני שאותו מביא משי זהב מתייחס לאחד מפסוקי עשיית הקורבנות "וקמץ הכהן ממנה" (ויקרא ה' יב').
"כהן אחד הזמין את ר' מאיר שמחה, רבה של דווינסק לסדר לו קידושין. סידר הרב את הקידושין ובסוף בירך את בעלי השמחה "יהי רצון שיקוים בכם 'וקמץ הכהן ממנה'. הרימו השומעים גבות. שאל אותם הרב מה אתם תמהים? כולנו הרי מכירים את הגמרא בברכות ששואלת 'מצא או מוצא', וכוונת הדברים האם הקשר בין בני הזוג הוא בבחינת 'מצא אישה מצא טוב' או שמא 'מוצא אני מר ממוות את האישה', כלומר כל ההבדל הוא בניקוד של האות מ' האם קמץ או חולם. זו הייתה הברכה שלי. שה-מ' של בני הזוג יהיה בקמץ 'מצא אישה מצא טוב' ויקויים בהם 'וקמץ הכהן ממנה' ".
הנה לכם שני סיפורים, או ליתר דיוק משל וסיפור שביניהם מחברים שלושה קשרים. האחד, שניהם נולדו בהתייחסות נקודתית לאופן הכתיבה והדיוק, השני, שניהם נובעים מאותה פרשה. השלישי, בשניהם בחר יהודה משי זהב לחלוק איתנו.