במלאת 61 שנה לעלייתם לגרדום בקהיר של "שני אליהו", לוחמי הלח"י אליהו חכים ואליהו בית-צורי, יתקיים כמידי שנה טקס אזכרה ממלכתי ליד קברם, בהר הרצל, בירושלים.
הטקס יתקיים היום, יום שלישי, ח' בניסן תשס"ז (27 במרץ 2007) בשעה 16:00.
חכים ובית צורי היו שני לוחמי המחתרת העברית לח"י, שחיסלו בקהיר ב-6 בנובמבר 1944, את השר הבריטי הלורד מוין. מוין הנהיג את המדיניות הבריטית האנטי-ציונית, ובהוראתו מנעו שלטונות בריטניה את בריחתם לארץ מאירופה, של רבבות פליטי השואה. רבים מפליטים אלו, שכניסתם לארץ-ישראל נמנעה בהוראת מוין, נספו כתוצאה מכך, בידי הנאצים.
בשנת 1944 סיכל הלורד מוין את שליחותו של יואל ברנד, שנשלח על ידי הנאצים להציע לבריטים לקנות את חיי שארית יהודי אירופה, בתמורה לציוד צבאי ומשאיות (עסקה שכונתה "סחורה תמורת דם"). השר מוין ענה לברנד: "מה אעשה במיליון יהודים ?".
שני לוחמי המחתרת שחיסלו את מוין בפתח ביתו בקהיר, נתפסו בידי המשטרה הבריטית, והועמדו למשפט. הנוער המצרי תמך בהם, מתוך שנאה לבריטים, ואלפי מצריים הפגינו למען שחרורם.
השניים הועלו לגרדום ונקברו בקהיר, ורק לאחר מלחמת יום הכיפורים הושבו גופותיהם לארץ, ונטמנו בטקס ממלכתי בהר הרצל.
נזכיר כאן את דבריה של חברת הלח"י בעבר, גאולה כהן שסיפרה על הרגעים בהם הושבו עצמותיהם של השניים ארצה והתגלה שרימה לא שלטה בהם. ""הגענו לשדה התעופה כמשלחת הלח"י בראשות יצחק שמיר. הארונות התקבלו בטקס צבאי מרשים על ידי הרבנות הראשית בניצוחו של הרב רצבאי הראשי באותם ימים הרב גד נבון. יצחק שמיר, שהכיר את השניים והיה זה ששלח אותם למשימה הוזמן להיות נוכח ברגע פתיחת הארונות. קיוו שאולי יזהה את השניים, אולי על פי בגדיהם או חפצים שיהיו בארון, אבל ההתרחשות הייתה אחרת לחלוטין. הארונות נפתחו, לא אשכח את ה"ואו" ששמעתי מפיו של יצחק שמיר, כך גם מפיותיהם של אנשי יחידת הרבנות הצבאית. הגופות היו שלמות לגמרי. כלום בהם לא היה רקוב, אפילו הבעת פניהם נותרה כשהייתה. לא היה צריך כל מאמץ בזיהוי, הם פשוט נותרו כפי שהיו. מישהו מאנשי הרבנות הצבאית הזכיר אז את מאמר חז"ל שרימה אינה שלטת בהרוגי מלכות. כולם היו המומים".
הטקס יתקיים היום, יום שלישי, ח' בניסן תשס"ז (27 במרץ 2007) בשעה 16:00.
חכים ובית צורי היו שני לוחמי המחתרת העברית לח"י, שחיסלו בקהיר ב-6 בנובמבר 1944, את השר הבריטי הלורד מוין. מוין הנהיג את המדיניות הבריטית האנטי-ציונית, ובהוראתו מנעו שלטונות בריטניה את בריחתם לארץ מאירופה, של רבבות פליטי השואה. רבים מפליטים אלו, שכניסתם לארץ-ישראל נמנעה בהוראת מוין, נספו כתוצאה מכך, בידי הנאצים.
בשנת 1944 סיכל הלורד מוין את שליחותו של יואל ברנד, שנשלח על ידי הנאצים להציע לבריטים לקנות את חיי שארית יהודי אירופה, בתמורה לציוד צבאי ומשאיות (עסקה שכונתה "סחורה תמורת דם"). השר מוין ענה לברנד: "מה אעשה במיליון יהודים ?".
שני לוחמי המחתרת שחיסלו את מוין בפתח ביתו בקהיר, נתפסו בידי המשטרה הבריטית, והועמדו למשפט. הנוער המצרי תמך בהם, מתוך שנאה לבריטים, ואלפי מצריים הפגינו למען שחרורם.
השניים הועלו לגרדום ונקברו בקהיר, ורק לאחר מלחמת יום הכיפורים הושבו גופותיהם לארץ, ונטמנו בטקס ממלכתי בהר הרצל.
נזכיר כאן את דבריה של חברת הלח"י בעבר, גאולה כהן שסיפרה על הרגעים בהם הושבו עצמותיהם של השניים ארצה והתגלה שרימה לא שלטה בהם. ""הגענו לשדה התעופה כמשלחת הלח"י בראשות יצחק שמיר. הארונות התקבלו בטקס צבאי מרשים על ידי הרבנות הראשית בניצוחו של הרב רצבאי הראשי באותם ימים הרב גד נבון. יצחק שמיר, שהכיר את השניים והיה זה ששלח אותם למשימה הוזמן להיות נוכח ברגע פתיחת הארונות. קיוו שאולי יזהה את השניים, אולי על פי בגדיהם או חפצים שיהיו בארון, אבל ההתרחשות הייתה אחרת לחלוטין. הארונות נפתחו, לא אשכח את ה"ואו" ששמעתי מפיו של יצחק שמיר, כך גם מפיותיהם של אנשי יחידת הרבנות הצבאית. הגופות היו שלמות לגמרי. כלום בהם לא היה רקוב, אפילו הבעת פניהם נותרה כשהייתה. לא היה צריך כל מאמץ בזיהוי, הם פשוט נותרו כפי שהיו. מישהו מאנשי הרבנות הצבאית הזכיר אז את מאמר חז"ל שרימה אינה שלטת בהרוגי מלכות. כולם היו המומים".