ראש ישיבת נחלים, חבר הכנסת לשעבר הרב יוסף בא-גד מתארח בפינתנו לקראת שבת הגדול ומוצא לקח מימי יציאת מצרים ועד לימינו אלה.
"בשולחן ערוך ת"ל מתייחס ר' יוסף קארו לשבת הגדול. אני לא יודע אם הוא חשב על כך, אבל המספר ת"ל הוא בגימטרייה 430 ומזכיר לנו את הפסוק 'ועבדום ועינו אותם ארבע מאות ושלושים שנה'. זו דרכי לזכור דברים בספרי התלמוד וההלכה. כך לדוגמא אני מוצא את ענייני ל"ג בעומר בעמוד ל"ג במסכת שבת ונושאים נוספים שעליהם כתבתי בספרי".
"השולחן ערוך כותב שהשבת לפני הפסח היא שבת הגדול ותמהים כולם איזו הלכה יש כאן. השולחן ערוך הוא הרי ספר הלכה ולא ספר היסטוריה. אני מבקש לענות לשאלה הזו. אומרים לנו שנס היה לישראל שהמצרים לא התקוממו כשהם שחטו את הכבשים, אליליהם של המצרים, ואני אומר שהיה כאן נס גדול אף יותר. הנס הגדול הוא לא רק שהמצרים שתקו אלא העובדה שישראל העזו. כשעם ישראל מעז הגויים לא מוחים. האבן-עזרא שואל כיצד זה כשהם עומדים על הים לא התקוממו שש מאות אלף איש נגד המצרים. הם הרי מאורגנים, מדוע לא פנו להילחם על נפשם בצבא פרעה? הוא מבהיר שהיה להם אופי של עבדים. אופי של עבדים הוא לא משהו שאפשר לשטוף בבת אחת. ישראל טיפחו תכונה נפשית של עבדים שאינם מסוגלים להתקומם. ראו אותנו היום. אחרי שישים שנה וכבר יש בהוויתינו חוויות צרובות, נתאר לעצמנו מה קורה לעם אחרי 210 שנו \ת עבדות. כל התודעה שלהם היא של עבדים שאינם יכולים להתקומם מול אדוניהם שאת מרותם קיבלו במשך שנים".
"כשמשה אמר להם לקחת את האליל של המצרים ולשחוט אותו בני ישראל אמורים היו לחשוש ולומר לו שלא ניתן לעשות זאת. המצרים לכאורה היו נוקמים בהם ללא בג"ץ... ובכל זאת לא חששו וביצעו את מצוותו של משה".
"מוסר גדול הוא לנו שאם אנחנו היינו תקיפים כל מדינות ערב שסביבנו היו שותקות. אני זוכר את ימי טרום המדינה, אז התכנסה בימק"א, מול מלון המלך דוד בירושלים ועדה אנגלית לפתרון הסכסוך היהודי ערבי. הגעתי למקום כנער לצפות במתרחש. נכנסה לאולם הדיונים ועדה שבה היה חבר הרב משה פרוש ז"ל, הסיפור אמנם מיוחס לדוד בן גוריון אבל שמעתי שהרב פרוש הוא היה זה שאמר את הדברים. הוא פנה לראש הועדה וביקש לשאול אותו משהו. היו"ר זעם ואמר 'אני כאן הוא זה ששואל', ביקש הרב פרוש שמפאת גילו יכבד אותו וייתן לו לשאול שאלה. יו"ר הועדה אפשר לו לשאול את שאלתו. השאלה הייתה 'רבותי, האם תוכלו לספר לי מה לבש קולומבוס ומה אכל כשיצא למסעו לגילוי אמריקה'. ראש הועדה זעם שוב 'מה השאלות הללו? מנין נדע מה לבשו ומה אכלו אנשי אניה שיצאה לפני חמש מאות שנה?'. ענה לו הרב פרוש ואמר 'בעוד אתם לא יודעים מה היה רק לפני חמש מאות שנה, אנחנו יודעים בדיוק מה אכלו בני ישראל כשיצאו ממצרים ומה לבשו. אכלו מצות ולבושם היה 'מתניכם חגורים'. לנו יש מסורת עתיקה שחיה ופועמת בנו מדי יום', אמר לו הרב פרוש דברים שריתקו וריגשו את חברי הועדה עד שהחליטו על הקמת מדינה יהודית לצד ערבית. המסר שלנו מהדברים הוא אחד – ההלכה אותה מלמד אותנו השולחן ערוך בסוגיית שבת הגדול היא שעל עם ישראל להעז ואם נעז יקויים בנו 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל' ".
"בשולחן ערוך ת"ל מתייחס ר' יוסף קארו לשבת הגדול. אני לא יודע אם הוא חשב על כך, אבל המספר ת"ל הוא בגימטרייה 430 ומזכיר לנו את הפסוק 'ועבדום ועינו אותם ארבע מאות ושלושים שנה'. זו דרכי לזכור דברים בספרי התלמוד וההלכה. כך לדוגמא אני מוצא את ענייני ל"ג בעומר בעמוד ל"ג במסכת שבת ונושאים נוספים שעליהם כתבתי בספרי".
"השולחן ערוך כותב שהשבת לפני הפסח היא שבת הגדול ותמהים כולם איזו הלכה יש כאן. השולחן ערוך הוא הרי ספר הלכה ולא ספר היסטוריה. אני מבקש לענות לשאלה הזו. אומרים לנו שנס היה לישראל שהמצרים לא התקוממו כשהם שחטו את הכבשים, אליליהם של המצרים, ואני אומר שהיה כאן נס גדול אף יותר. הנס הגדול הוא לא רק שהמצרים שתקו אלא העובדה שישראל העזו. כשעם ישראל מעז הגויים לא מוחים. האבן-עזרא שואל כיצד זה כשהם עומדים על הים לא התקוממו שש מאות אלף איש נגד המצרים. הם הרי מאורגנים, מדוע לא פנו להילחם על נפשם בצבא פרעה? הוא מבהיר שהיה להם אופי של עבדים. אופי של עבדים הוא לא משהו שאפשר לשטוף בבת אחת. ישראל טיפחו תכונה נפשית של עבדים שאינם מסוגלים להתקומם. ראו אותנו היום. אחרי שישים שנה וכבר יש בהוויתינו חוויות צרובות, נתאר לעצמנו מה קורה לעם אחרי 210 שנו \ת עבדות. כל התודעה שלהם היא של עבדים שאינם יכולים להתקומם מול אדוניהם שאת מרותם קיבלו במשך שנים".
"כשמשה אמר להם לקחת את האליל של המצרים ולשחוט אותו בני ישראל אמורים היו לחשוש ולומר לו שלא ניתן לעשות זאת. המצרים לכאורה היו נוקמים בהם ללא בג"ץ... ובכל זאת לא חששו וביצעו את מצוותו של משה".
"מוסר גדול הוא לנו שאם אנחנו היינו תקיפים כל מדינות ערב שסביבנו היו שותקות. אני זוכר את ימי טרום המדינה, אז התכנסה בימק"א, מול מלון המלך דוד בירושלים ועדה אנגלית לפתרון הסכסוך היהודי ערבי. הגעתי למקום כנער לצפות במתרחש. נכנסה לאולם הדיונים ועדה שבה היה חבר הרב משה פרוש ז"ל, הסיפור אמנם מיוחס לדוד בן גוריון אבל שמעתי שהרב פרוש הוא היה זה שאמר את הדברים. הוא פנה לראש הועדה וביקש לשאול אותו משהו. היו"ר זעם ואמר 'אני כאן הוא זה ששואל', ביקש הרב פרוש שמפאת גילו יכבד אותו וייתן לו לשאול שאלה. יו"ר הועדה אפשר לו לשאול את שאלתו. השאלה הייתה 'רבותי, האם תוכלו לספר לי מה לבש קולומבוס ומה אכל כשיצא למסעו לגילוי אמריקה'. ראש הועדה זעם שוב 'מה השאלות הללו? מנין נדע מה לבשו ומה אכלו אנשי אניה שיצאה לפני חמש מאות שנה?'. ענה לו הרב פרוש ואמר 'בעוד אתם לא יודעים מה היה רק לפני חמש מאות שנה, אנחנו יודעים בדיוק מה אכלו בני ישראל כשיצאו ממצרים ומה לבשו. אכלו מצות ולבושם היה 'מתניכם חגורים'. לנו יש מסורת עתיקה שחיה ופועמת בנו מדי יום', אמר לו הרב פרוש דברים שריתקו וריגשו את חברי הועדה עד שהחליטו על הקמת מדינה יהודית לצד ערבית. המסר שלנו מהדברים הוא אחד – ההלכה אותה מלמד אותנו השולחן ערוך בסוגיית שבת הגדול היא שעל עם ישראל להעז ואם נעז יקויים בנו 'בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל' ".