ההכנות לחג הפסח מגיעים לסיומם עם התקרבות מועד בדיקת החמץ הערב, ליל ארבעה עשר בניסן. בשבת נשאו רבני הקהילות ובתי הכנסת בכל רחבי הארץ דרשות בהלכה ובאגדה בענייניו של חג הפסח.
בעלוני השבת עסקו בשאלה המעסיקה רבים, כיצד לגרום לילדים להישאר ערים לליל הסדר, כשחלק מהפתרונות שהוצעו היו לחלק ממתקים ופרסים לילדים שיענו על שאלות, לעשות להם הצגות, וכמובן מקומו של האפיקומן לא נפקד כחלק מהחוויה המרכזית של הילדים בליל הסדר.
אתר ערוץ 7 מגיש תקציר של עיקרי ההלכות והמנהגים הנוגעים לערב הפסח, ליל הסדר, וימי חג הפסח.
ערב הפסח
כל ישראל עוסקים כעת בניקוי הבתים והחדרים מכל חמץ לקראת הפסח. ואכן מצווים אנו על מצוות ביעור החמץ ככתוב בתורה: "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם". שאור הכוונה לחמץ לכל סוגיו. וכן נאמר "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם" וכן נאמר "ולא יראה לך ולא ימצא לך שאור בכל גבולך" הרי שאסור שימצא חמץ ברשותנו, וכן לא יראה חמץ. לכן מדקדקים כל ישראל במצווה גדולה זו של ניקוי הבית מהחמץ.
שבת הגדול
השבת שלפני חג הפסח, נקראת 'שבת הגדול' וכמה טעמים ניתנו לשם זה.
א. על שם הנס הגדול שהיה בזמן יציאת מצרים, שבשבת זו שהייתה בי' ניסן, לקחו בני ישראל את השה שהוא אלהי מצרים, וקשרו אותו כדי שיהיה מוכן לשחיטה לפסח, והמצרים ראו שלוקחים את האליל שלהם לשחיטה, ולא העיזו לעשות דבר. ב. משום שבשבת זו נהוג שהגדול שבקהילה, היינו רב הקהילה, דורש בהלכות הפסח, אשר מרובים הם, כדי להזהיר ולזרז את העם על קיום הלכות הפסח. ג. כי זאת שבת המקדימה את היום הגדול שהוא יום יציאת מצרים, חג הפסח. כפי ששבת המקדימה את יום הכיפורים נקראת 'שבת שובה' שמקדימה את יום הכיפורים יום התשובה. ד. טעם נוסף הוא על שם הפסוק בהפטרה המבשר את בשורת הגאולה "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".
בשבת זו ישנו מנהג (בעיקר בעדות האשכנזים) לקרוא את ההגדה עד דיינו, כדי להתכונן לאמירת ההגדה וליל הסדר, שהוא מאורע גדול שיש להתכונן לקראתו.
בדיקת החמץ
ביום ראשון בערב ליל י"ד ניסן יבוא ניקיון הבית לשיאו עם קיום בדיקת החמץ.
לאחר שנברך ברוך אתה ד' אלוקנו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ, בודקים אנו את החמץ לאור הנר בכל חדרי הבית ומוודאים שאכן הבית נקי מחמץ.
יש הנוהגים שבני הבית שמים 10 פתיתי חמץ במקומות מסוימים, כדי שבעל הבית הבודק אכן ימצא חמץ, וכן כדי שיבדוק היטב, ויש עניין על פי האר"י במספר עשר.
שריפת וביעור החמץ – יום ארבעה עשר
בבוקר למחרת לאחר תפילת השחרית, אוכלים את סעודת החמץ האחרונה, ולאחר מכן משעה רביעית בשעות זמניות שזה יוצא השנה בשעה 10:05 (על פי שעון קיץ) נאסר עלינו אכילת חמץ (סוף זמן אכילת חמץ). לביעור החמץ ניתנה עוד שעה עד שעה חמישית (בשעות זמניות) של היום שזה יוצא השנה בשעה 11:23. עד שעה זו מחויבים אנו בביעור החמץ. לכן נוהגים לצאת מחוץ לבית ולשרוף את החמץ הנותר. לאחר שריפת החמץ אומרים אנו את הנוסח של ביטול החמץ: "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה דבערתיה ודלא בערתיה, לבטיל ולהוי כעפרא דארעא, שתרגומו: "כל חמץ ושאור שיש ברשותי שראיתיו ולא ראיתיו ביערתיו ושלא ביערתיו, ליבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ".
מהתורה היה מספיק רק לבטל את החמץ. אלא שחכמים גזרו שבנוסף לביטול החמץ גם נבער אותו מן הבית, ובכך ירד החשש שמא חס ושלום אדם יבוא לאכול חמץ בפסח. על ידי שני אופנים אלו של ביעור החמץ, וביטולו, מגיעים אנו לריחוק הגמור מהחמץ, וכך יכולים אנו לבוא ראויים לחג הפסח.
לאחר מכן, במהלך היום עוסקים אנו בהכנת השולחן לליל הסדר בכלים נאים, ובמצעים נאים. ומדקדקים בכלים נאים יותר מכל ימות השנה שהרי בלילה זה נהיינו בני חורין, וכל ישראל מתנהגים בלילה זה כבני חורין ובני מלכים, בניו של הקדוש ברוך הוא.
יש לזכור כי בערב הפסח אסור לעשות סעודה, ולא להרבות בדברי אכילה. יש לשמור מקום לאכילת המצה בתיאבון, שהיא מצוות עשה מהתורה לאכול מצה בליל חמישה עשר בניסן.
תענית הבכורות
מנהג נוסף הנוהג בערב חג הפסח, הוא מנהג תענית הבכורות. שהרי כשהייתה מכת בכורות מצד הדין היו אמורים ליהרג כל הבכורות, כולל בכורי ישראל, אלא שחמל הקב"ה על בכורי ישראל ופדה אותם ממיתה, וחס על עמו ישראל. לכן נהגו הבכורות להתענות ביום זה.
משום שלא לכולם קל לצום, ויש כאלו שיתקשו להיכנס לחג מתוך צום, יש מנהג הרווח כיום לעשות סיום מסכת (או אפילו להשתתף בסיום מסכת) בתלמוד או סדר במשנה. ומכיוון שמצווה לאכול בשמחת סיום של תורה, ממילא נפטרים הבכורות מהצום, ויכולים לאכול מסעודת המצווה.
נזכה להכין את עצמנו כראוי לחג הפסח, הן רוחנית והן מעשית, ולזכות לאורו, אור הגאולה והחירות.
ליל הסדר
בהגיע הלילה, ליל התקדש חג, המוני בית ישראל הולכים לבתי הכנסת ומתפללים תפילה חגיגית של חג. ברכת החג בתפילת העמידה פותחת במילים המיוחדות 'אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו וכו'.
בחג הפסח מוסיפים בעדות רבות את אמירת ההלל בלילה, שכן בלילה זה מצווים אנו על הודאה בכפלי כפלים, על שיצאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ונהפכנו להיות עם ישראל, עמו הנצחי של הקב"ה. בעצם מיציאת מצרים התחילו כל הגאולות והישועות של עם ישראל. יציאת מצרים היא הבסיס לכל הגאולות שבאו אחר כך לעם ישראל ולעולם.
עריכת הסדר
ליל הסדר עיקרו, קידוש, הגדה, אכילת המצה והמרור, אכילת האפיקומן, ואחר כך הלל ופיוטים.
כדי לזכור את פרטי הסדר ניתנו הסימנים הבאים:
קדש ורחץ, כרפס יחץ, מגיד רחצה, מוציא מצה, מרור כורך, שולחן עורך, צפון ברך, הלל נרצה.
הקידוש ו-4 הכוסות
אנו פותחים את ליל הסדר בקידוש של חג, ושותים את כוס יין הראשונה. ארבעה כוסות יין שותים בפסח, כנגד ארבעה מלכויות שנבחרנו מהם להיות עם סגולה לד', וכנגד ארבעה לשונות של גאולה שבהם יצאנו ממצרים.
כוס ראשונה – בקידוש
כוס שנייה – על אמירת ההגדה
כוס שלישית - בברכת המזון
כוס רביעית – על ההלל.
השאלות ואמירת ההגדה
לאחר הקידוש אומרים : 'מה נשתנה', לרוב הילדים שרים את השיר 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה...".
עיקר עניינו של ליל הסדר הוא שאלה ותשובה. כדי שתהיה סקרנות לקבל את המידע, אנו שואלים ומבררים, ומבינים ומפנימים את משמעות סיפור יציאת מצרים לנו ולדורות הבאים אחרינו.
מצוות ההגדה היא לאומרה בעיקר לבנים, להעביר את מורשת ישראל מדור לדור לדורות הבאים, לספר להם על הניסים והנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים, שהפך אותנו מעבדים לבני חורין. ובחר אותנו להיות עם הסגולה, עם נשמה אלוקית מיוחדת, הקשורה בקשר ישיר לבורא עולם.
נוסח ההגדה שלפנינו רובו מזמן חכמי התנאים והאמוראים, שעוסק בשבחים אשר שיבחו את יציאת מצרים, בדרישת הפסוקים הקשורים ליציאת מצרים, בפירוט ההודאות והחסדים שעשה עימנו הבורא יתברך.
אמירת ההגדה נאמרת ברצף עד דיינו, ומוסיפים שני מזמורים של ההלל, ואז מגיע השלב השני של הלילה, מצוות אכילת המצה.
אכילת מצה
כבעלי גוף וחומר, נצטווינו אף במצוות מעשיות אשר מתבטאות בכל איברנו. רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים. והנה מגיעים אנו לראשונה למצוות אכילה. מיוחדת היא מצוות המצה שאין לה תקדים בכל מצוות התורה. מעולם לא ציוותה אותנו התורה לאכול באופן מיוחד דבר מה בזמן מסוים, חוץ ממצוות אכילת המצה בפסח.
מה יש בה במצה שהוא כל כך מיוחד?
המצה בהיותה ראשית היצירה יש בה את הפשטות הראשונית עוד לפני תפיחת השאור. היא מסמלת ענווה והתבטלות למקור האלוקי, לחם עוני שמלא ענווה ושמור מכל תוספת של גאווה ותאווה. וזה כל עניינו של חג הפסח לחזור לשורשים שלנו, לחזור למקור שלנו, המקור האלוקי ולהתבטל אליו.
במקורות הפנימיים, המצה נחשבת לחם האמונה, שמחזיר אותנו לאמונה הנצחית בבורא עולם שברא הכול, ויצר הכול, והכול שייך לו, ובחר בישראל להיות לעמו ולחלקו.
עיקרי הלכות אכילת המצה והמרור
אנו נוטלים ידיים, ומברכים שתי ברכות: המוציא לחם מן הארץ ועל אכילת מצה, ואוכלים שתי כזית מצה. הכמות המשוערת של כזית מצה לפי רוב הדעות הינה שליש מצה. ויש המחמירים לאכול כשני שליש מצה. נמצא שלפי הדעה הרווחת יש לאכול שני שליש מצה, ולמחמירים מצה ועוד שליש.
אוכלים את המצה באכילה רצופה ללא הפסק, כדי לקיים את מצוות התורה. השיעור הרווח הנהוג לאכילת המצה ברצף, הוא כחמש דקות. יש להיזהר שלא לאכול מהר מדי, משום הסכנה.
לאחר מכן אנו אוכלים את המרור זכר לשיעבוד. וזוכרים כי אי אפשר להגיע אל הגאולה המסומלת באכילת המצה, ללא המרור ללא הייסורים והשיעבוד. אין גאולה בלי גלות, ואין מצה בלי מרור, ואין שלמות שבאה ללא עמל ועבודה של זיכוך, וזה מה שמסמל המרור.
כמרור אוכלים אנו חסה או חזרת, ויש המשלבים ביניהם.
לאחר מכן נוהגים אנו זכר למנהג של נשיא ישראל, הלל הזקן, בזמן שבית המקדש היה קיים, ואוכלים את המצה ואת המרור כרוכים יחדיו. וגם בכך יש טעם גדול, להראות כי הכול ממנו יתברך, גם האור וגם החושך, גם הטוב וגם הדברים שאינם טובים, הכול תחת השגחתו (מהר"ל, גבורות ד').
סעודת חג
ממשיכים אחר כך לסעוד סעודת חג חגיגית. הנקראת בסימני הסדר, 'שולחן עורך' ובסופה מגיעים אנו לאכילת המצה זכר לאפיקומן.
האפיקומן
אוכלים בסוף הסעודה שוב מצה, כדי לסיים בטעם המצה שהיא עיקר המצווה בלילה זה. אכילת מצה זו היא זכר לקרבן הפסח שהיו אוכלים במקדש. ואין אוכלים דבר ואין שותים משקין לאחר אכילת האפיקומן אלא מים בלבד. כדי להשאיר את הילדים ערים בליל הסדר, יש שנהגו שהילדים חוטפים את מצות האפיקומן שהוצפנו בתחילת הסדר, ואחר כך מחזירים אותם תמורת מתנות שההורים או בעלי האפיקומן מבטיחים לקנות להם, וכך גם מאהיבים עליהם את הסדר.
לאחר הסעודה אנו מברכים ברכת המזון, ושותים את הכוס השלישית מארבעה הכוסות.
הלל ופיוטים
מגיעים אנו לשלב האחרון של הסדר, שלב ההלל והפיוטים.
מסיימים את ההלל שהתחלנו קודם לסעודה, ואומרים הלל הגדול הכולל את המילים כי לעולם חסדו, וכן 'נשמת כל חי'. בסיום ההלל שותים אנו את הכוס הרביעית ובכך מסתיים למעשה החלק העיקרי של ליל הסדר.
אלא שמצווה להרבות ולספר ביציאת מצרים,ולכן בעדות רבות מוסיפים פיוטים שונים בשבח יציאת מצרים ובשבח עם ישראל.
ידועים הפיוטים 'חד גדיא,' ו'אחד מי יודע', וכן בעדות האשכנזים הפיוט 'ויהי בחצי הלילה', בו מזכירים ניסים נוספים שנעשו לעם ישראל במשך הדורות בחצי הלילה.
אחרי הפיוטים יש הנוהגים לומר שיר השירים, ויש הממשיכים עד מאוחר לעסוק בענייני יציאת מצרים. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
נזכה להודות לד' על כל הניסים והנפלאות שעשה עימנו במצרים, להתעורר למשמעות של היותנו בני עם ישראל, העם שנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא להיות עמו, ושנזכה להיות ראויים במעשינו ובחיינו להיקרא 'בני בכורי ישראל'.
יום חג הפסח
תפילות החג דומות לתפילות הרגלים כשבועות וסוכות, אלא שמזכירים אנו כל פעם "יום חג המצות הזה זמן חירותנו'.
בתפילת מוסף מתחילים לראשונה להזכיר טל בתפילה ואומרים 'מוריד הטל' במקום הנוסח שנהג עד כה 'משיב הרוח ומוריד הגשם". תפילה זו מסמלת את המעבר מעידן החורף לעידן הקיץ .
מוצאי חג ראשון של פסח - ספירת העומר
החל ממוצאי חג הראשון של פסח, מתחילים לספור את ספירת העומר. ביום הראשון סופרים 'יום אחד לעומר'. ויש נוסח 'בעומר'. וכך ממשיכים אנו לספור עד יום הארבעים ותשעה שלמחרתו מגיעים אנו לחג השבועות יום קבלת התורה. ספירת העומר מחברת בין הפסח לשבועות. ניתנו לנו ארבעים ותשעה ימים כדי לעכל את האור הגדול שקבלנו בפסח וכדי לעבוד על תיקון המידות ולהגיע בסופם זכים ומוכנים לקבלת התורה.
שבעת ימי חג הפסח
בכל שבעת ימי החג ממשיכים לאכול מצות. אך יש להדגיש כי בניגוד למצווה הגדולה והחובה לאכול את המצה בלילה הראשון, כאן אין חובה לאכול מצה. יכול אדם להחליט שהוא בדיאטה, ואינו אוכל כלל פת. אלא שמי שרוצה לאכול פת, אוכל מצה. ואף על פי כן, ישנם פוסקים שאומרים שעצם אכילת המצה גם בשאר ימי החג יש בה מצווה. (הגר"א ועוד).
שביעי של פסח
יום אחרון של חג הפסח, שביעי של פסח, הוא היום שבו הושלמה גאולת מצרים, על ידי המאורע הגדול של קריעת ים סוף.
לאחר שפרעה הסכים לשחרר את בני ישראל אחר מכת בכורות, החלו הרהורי חרטה בלבו. פרעה הכביד את לבו והוא וצבאו רודפים אחרי בני ישראל. בהגיעו לים סוף, היו בני ישראל לכודים, מצד אחד ים ומצד שני צבא פרעה ופרשיו. בני ישראל נצטוו להיכנס למים, ונעשה להם נס גדול שהים נבקע לשנים, וישראל עברו בחרבה בתוך הים. כשהמצרים הרודפים אחריהם נכנסו לים, החזיר ה' את הים לקדמותו, וכל המצרים טבעו בים. אז פתחו בני ישראל בשירה גדולה על הנס הגדול. שירה שנאמרת עד היום בכל יום בפי המוני בית ישראל בתפילת הבוקר של שחרית.
נס זה היווה את ההשלמה לגאולת מצרים. כנאמר בתורה "כאשר ראיתם את מצרים מתים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם".
בליל שביעי של פסח, ישנו מנהג לומר את 'שירת הים'. בערי החוף כתל אביב ובת ים, יש הנוהגים ללכת ולומר שירה זו באופן סמלי דווקא על שפת הים.
בסיומו של חג הפסח
ישנם הנוהגים לאכול ברגעים האחרונים שלפני צאת החג סעודה עם מצות, וכמה טעמים נאמרו בדבר. על פי החסידים זהו זמן המסוגל לגאולה, ולכן הם מכנים אותה 'סעודת משיח', ואף יש שנוהגים לשתות בה ארבעה כוסות ממש כליל הסדר.
גם הגאון מווילנא היה נוהג לעשות סעודה לפני סיום החג, מהטעם שזהו הזמן האחרון שניתן בו לקיים מצוות אכילת מצה. יוצא שעל פי כל השיטות ישנו טעם לקביעת סעודה על אכילת מצה בשעה זו.
יהי רצון שנזכה לעשות את הפסח כהלכתו, ונזכה שכפי שבניסן נגאלו כן ניגאל כולנו לגאולה שלמה בקרוב.