הערב יחל חג הפסח תשס"ז, המוני בית ישראל יסיבו הערב בלילה הראשון של חג הפסח, 'ליל הסדר' המכונה גם ליל השימורים, סביב לשולחן הסדר. עם ישראל למשפחותיו בהמוניו יחגוג את הסדר ויציין את המאורע ההיסטורי של יציאת מצרים, והפיכת עם ישראל לעם בן חורין. כניסת החג בירושלים 18:23 ובת"א 18:39.
סוף זמן אכילת חמץ הבוקר בשעה 10:05 וסוף זמן ביעור חמץ בשעה 11:23.
בערב הפסח, המנהג שבכורות צמים זכר לפדייתם ממיתה בזמן מכת בכורות. בבתי כנסת רבים מתקיים כעת המנהג המסורתי של 'סיום מסכת' על מנת לקיים סעודת מצוה שלאחר הסיום, ולפטור את הבכורות מלצום.
בערב הפסח, על פי ההלכה צריך להיזהר מלאכול ולקבוע סעודה אחרי חצות, וזאת על מנת שיהיה תיאבון לקיום מצוות התורה באכילת מצה.
אתר ערוץ 7 מברך את גולשיו בברכת חג פסח כשר ושמח, וכשם שבניסן נגאלו, כן נזכה כולנו להיגאל בגאולה שלמה.
האתר מגיש את תקציר עיקרי ההלכות הנוהגים בליל הסדר:
ליל הסדר
ליל הסדר עיקרו, קידוש, הגדה, אכילת המצה והמרור, אכילת האפיקומן, ואחר כך המשך ההלל ופיוטים.
כדי לזכור את פרטי הסדר ניתנו הסימנים הבאים:
קדש ורחץ, כרפס יחץ, מגיד רחצה, מוציא מצה, מרור כורך, שולחן עורך, צפון ברך, הלל נרצה.
הקידוש ו-4 הכוסות
אנו פותחים את ליל הסדר בקידוש של חג, ושותים את כוס יין הראשונה. ארבעה כוסות יין שותים בפסח, כנגד ארבעה מלכויות שנבחרנו מהם להיות עם סגולה לה', וכנגד ארבעה לשונות של גאולה שבהם יצאנו ממצרים.
כוס ראשונה – בקידוש
כוס שנייה – על אמירת ההגדה
כוס שלישית - בברכת המזון
כוס רביעית – על ההלל.
השאלות ואמירת ההגדה
לאחר הקידוש אומרים : 'מה נשתנה', לרוב הילדים שרים את השיר 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה...".
עיקר עניינו של ליל הסדר הוא שאלה ותשובה. כדי שתהיה סקרנות לקבל את המידע, אנו שואלים ומבררים, ומבינים ומפנימים את משמעות סיפור יציאת מצרים לנו ולדורות הבאים אחרינו.
מצוות ההגדה היא לאומרה בעיקר לבנים, להעביר את מורשת ישראל מדור לדור לדורות הבאים, לספר להם על הניסים והנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא ביציאת מצרים, שהפך אותנו מעבדים לבני חורין. ובחר אותנו להיות עם הסגולה, עם נשמה אלוקית מיוחדת, הקשורה בקשר ישיר לבורא עולם.
נוסח ההגדה שלפנינו רובו מזמן חכמי התנאים והאמוראים, שעוסק בשבחים אשר שיבחו את יציאת מצרים, בדרישת הפסוקים הקשורים ליציאת מצרים, בפירוט ההודאות והחסדים שעשה עימנו הבורא יתברך.
אמירת ההגדה נאמרת ברצף עד דיינו, ומוסיפים שני מזמורים של ההלל, ואז מגיע השלב השני של הלילה, מצוות אכילת המצה.
אכילת מצה
כבעלי גוף וחומר, נצטווינו אף במצוות מעשיות אשר מתבטאות בכל איברנו. רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים. והנה מגיעים אנו לראשונה למצוות אכילה. מיוחדת היא מצוות המצה שאין לה תקדים בכל מצוות התורה. מעולם לא ציוותה אותנו התורה לאכול באופן מיוחד דבר מה בזמן מסוים, חוץ ממצוות אכילת המצה בפסח.
מה יש בה במצה שהוא כל כך מיוחד?
המצה בהיותה ראשית היצירה יש בה את הפשטות הראשונית עוד לפני תפיחת השאור. היא מסמלת ענווה והתבטלות למקור האלוקי, לחם עוני שמלא ענווה ושמור מכל תוספת של גאווה ותאווה. וזה כל עניינו של חג הפסח לחזור לשורשים שלנו, לחזור למקור שלנו, המקור האלוקי ולהתבטל אליו.
במקורות הפנימיים, המצה נחשבת לחם האמונה, שמחזיר אותנו לאמונה הנצחית בבורא עולם שברא הכול, ויצר הכול, והכול שייך לו, ובחר בישראל להיות לעמו ולחלקו.
עיקרי הלכות אכילת המצה והמרור
אנו נוטלים ידיים, ומברכים שתי ברכות: המוציא לחם מן הארץ ועל אכילת מצה, ואוכלים שתי כזית מצה. הכמות המשוערת של כזית מצה לפי רוב הדעות הינה שליש מצה. ויש המחמירים לאכול כשני שליש מצה. נמצא שלפי הדעה הרווחת יש לאכול שני שליש מצה, ולמחמירים מצה ועוד שליש.
אוכלים את המצה באכילה רצופה ללא הפסק, כדי לקיים את מצוות התורה. השיעור הרווח הנהוג לאכילת המצה ברצף, הוא כחמש דקות. יש להיזהר שלא לאכול מהר מדי, משום הסכנה.
לאחר מכן אנו אוכלים את המרור זכר לשיעבוד. וזוכרים כי אי אפשר להגיע אל הגאולה המסומלת באכילת המצה, ללא המרור ללא הייסורים והשיעבוד. אין גאולה בלי גלות, ואין מצה בלי מרור, ואין שלמות שבאה ללא עמל ועבודה של זיכוך, וזה מה שמסמל המרור.
כמרור אוכלים אנו חסה או חזרת, ויש המשלבים ביניהם.
לאחר מכן נוהגים אנו זכר למנהג של נשיא ישראל, הלל הזקן, בזמן שבית המקדש היה קיים, ואוכלים את המצה ואת המרור כרוכים יחדיו. וגם בכך יש טעם גדול, להראות כי הכול ממנו יתברך, גם האור וגם החושך, גם הטוב וגם הדברים שאינם טובים, הכול תחת השגחתו (מהר"ל, גבורות ה').
סעודת חג
ממשיכים אחר כך לסעוד סעודת חג חגיגית. הנקראת בסימני הסדר, 'שולחן עורך' ובסופה מגיעים אנו לאכילת המצה זכר לאפיקומן.
האפיקומן
אוכלים בסוף הסעודה שוב מצה, כדי לסיים בטעם המצה שהיא עיקר המצווה בלילה זה. אכילת מצה זו היא זכר לקרבן הפסח שהיו אוכלים במקדש. ואין אוכלים דבר ואין שותים משקין לאחר אכילת האפיקומן אלא מים בלבד. כדי להשאיר את הילדים ערים בליל הסדר, יש שנהגו שהילדים חוטפים את מצות האפיקומן שהוצפנו בתחילת הסדר, ואחר כך מחזירים אותם תמורת מתנות שההורים או בעלי האפיקומן מבטיחים לקנות להם, וכך גם מאהיבים עליהם את הסדר.
לאחר הסעודה אנו מברכים ברכת המזון, ושותים את הכוס השלישית מארבעה הכוסות.
הלל ופיוטים
מגיעים אנו לשלב האחרון של הסדר, שלב ההלל והפיוטים.
מסיימים את ההלל שהתחלנו קודם לסעודה, ואומרים הלל הגדול הכולל את המילים כי לעולם חסדו, וכן 'נשמת כל חי'. בסיום ההלל שותים אנו את הכוס הרביעית ובכך מסתיים למעשה החלק העיקרי של ליל הסדר.
אלא שמצווה להרבות ולספר ביציאת מצרים,ולכן בעדות רבות מוסיפים פיוטים שונים בשבח יציאת מצרים ובשבח עם ישראל.
ידועים הפיוטים 'חד גדיא,' ו'אחד מי יודע', וכן בעדות האשכנזים הפיוט 'ויהי בחצי הלילה', בו מזכירים ניסים נוספים שנעשו לעם ישראל במשך הדורות בחצי הלילה.
אחרי הפיוטים יש הנוהגים לומר שיר השירים, ויש הממשיכים עד מאוחר לעסוק בענייני יציאת מצרים. וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח.
נזכה להודות לה' על כל הניסים והנפלאות שעשה עימנו במצרים, להתעורר למשמעות של היותנו בני עם ישראל, העם שנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא להיות עמו, ושנזכה להיות ראויים במעשינו ובחיינו להיקרא 'בני בכורי ישראל'.
יום חג הפסח
תפילות החג דומות לתפילות הרגלים כשבועות וסוכות, אלא שמזכירים אנו כל פעם "יום חג המצות הזה זמן חירותנו'.
בתפילת מוסף מתחילים לראשונה להזכיר טל בתפילה ואומרים 'מוריד הטל' במקום הנוסח שנהג עד כה 'משיב הרוח ומוריד הגשם". תפילה זו מסמלת את המעבר מעידן החורף לעידן הקיץ .
נזכה לחוג את חג הפסח כהלכתו, ונזכה שכפי שבניסן נגאלו אבותינו כן ניגאל כולנו לגאולה שלמה.