חקלאי, מעקורי גוש קטיף שיגר ערב חג הפסח מכתב למבקר המדינה עם בקשת עזרה נרגשת.
המכתב המלא:
לכבוד: השופט בדימ' מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה
הנדון:- יישום המלצות דו"ח המבקר בעניין העקורים שפרסמת לפני שנה שנה חלפה ודבר לא נעשה - האם אין דין ואין דיין במדינת ישראל?
אדוני המבקר שלום וברכה,
לפני כשנה פרסמת את הדו"ח שעסק בין השאר בטיפול המדינה בעקורי גוש קטיף וצפון השומרון, בדו"ח שהתריע מפני שורה של ליקויים בטיפול בעקורים, כתבת ש"הטבת מצבם של המפונים ותנאי חייהם כיום היא חובה המוטלת על המדינה ומוסדותיה, חובה רבת חשיבות. בל ייוותר אפילו מפונה אחד שלא יזכה לאוזן קשובה של השלטונות המוסמכים או לסיוע מלא מצדם. כל הדרכים מובילות בדוחות אלה אל המדינה ומוסדותיה".
אדוני המבקר אני מצטער לומר לך ששנה חלפה וכמעט דבר לא נעשה. ערב חג הפסח, אנו חשים שמדינת ישראל מתייחסת אלינו כעבדים נטולי זכויות ולא כאזרחים בני חורין, חרף זאת רוחנו איתנה ואת חירותנו הפנימית איש לא יוכל לגזול. התרשמותנו היא שאיש מבין המופקדים על שיקום קהילותינו לא קרא את הדו"ח שכתבת או שמא לא התייחס אליו ברצינות הראויה.
תלינו תקוות רבות בדו"ח שכתבת, קיווינו שהוא יעורר את הנרדמים ואת המתנכרים כאחד, אך נחלנו אכזבה, לאן הגענו? האם אין מקום לביקורת במדינת ישראל? כיצד מנהיגים יכולים לרמוס זכויותיו של ציבור שלם מבלי ששום גורם שלטוני יצליח לעצור בעדם? אנו פונים אליך בתחינה ובדרישה כאחד- אדוני המבקר, חזור לממצאי והמלצות הדו"ח שחיברת ובדוק מה נעשה בהם, ריב את ריבנו, הצל את זכויותינו הרמוסות, במקום שאין אנשים היה אתה איש.
כתבת בדו"ח ש"על משרד רה"מ לוודא שהליקויים שנמצאו בטיפול במפונים מיד לאחר הפינוי לא יישנו בהמשך הטיפול של הגורמים הממשלתיים השונים בעניינם", הבהרת שיש "לגבש דפוסי עבודה מתאימים להתמודדות עם פרויקטים מורכבים מאוד הדורשים ביצוע משימות לאומיות רחבות בתוך פרק זמן קצר ובמצב של חוסר ודאות" אך אדוני המבקר נראה שדבריך נפלו על אוזניים ערלות, דבר לא נעשה, נבקש להציג בפניך רק מספר דוגמאות להמחשה:
בדו"ח הזהרת ש"גם אם חלפו חודשים ארוכים, נשארו עדיין מפונים רבים בדיור ארעי וללא תעסוקה" מאז דבר לא השתנה.
הזהרת ש"משרד ראש הממשלה, מנהלת סל"ע וכמה מהמשרדים הייעודים לא נתנו את דעתם די הצורך לקליטת המפונים" אך דבר לא השתנה. הזהרת מפני "הסחבת של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה" דבר לא השתנה. הזהרת ש"כל השתהות בעניין זה, יש בה משום ביטוי ברור של מחדל מתמשך" והבהרת ש"המפונים זכאים לסיוע מיידי, ומוטב שעה אחת קודם" אך דבר לא השתנה.
הזהרת ש"לא קיבלו המפונים את מלוא הסיוע שהם היו זכאים לו בתחום הרווחה הנפשית והחברתית" והבהרת ש"יוצא שמינהלת סל"ע לא מילאה במלואו אחד מתפקידיה. כתוצאה מכך נפגעו המפונים ונגרם להם סבל" אך דבר לא השתנה.
התרעת מפני "ליקויים בטיפול של משהב"ט ושל מינהלת סל"ע בתלונות של מפונים על נזקים שנגרמו לרכושם שהועבר במכולות" וקבעת ש"יש לטפל בדחיפות בתלונות אלה כדי לסייע למפונים" אך מאז הציוד ממשיך להירקב במכולות וישובי הקבע לא נראים באופק.
הערת למשרד האוצר ש"העיכוב בפעולותיו להקצאת המשאבים הדרושים לתחילת פעילותה של מינהלת סל"ע היה בלתי סביר" אך מאז משרד האוצר לא מפסיק לעכב תקציבים גם במקרים בהם יתר משרדי הממשלה כבר מקדמים פתרונות, כך היה במועדון הנוער ובמקווה בעין צורים, כך היה בהשלמת תשתיות ישוב הקבע בניצן, כך היה במרכז המסחרי שתוכנן למגורי הביניים בניצן, כך היה בביה"ס שתוכנן למגרי הביניים בניצן וכך היה בעוד מקרים רבים נוספים.
הזהרת ש"משרד ראש הממשלה, מינהלת סל"ע וחלק מהמשרדים הייעודים לא נתנו את דעתם די הצורך להיבט החברתי והרגשי של קליטת המפונים ועיקר מאמציהם הושקע במהלך הלוגיסטי של הפינוי" האם דמיינת ששנה אחרי, המצב אפילו יתדרדר? שהתקציב החברתי לשנת 2007 שמשמש לפעולות הפגה, סדנאות, פעילות נוער יקוצץ ב50%? אכן, בתהליך השיקום שלנו, איננו זוכים 'ליהנות' מאותה הנחישות שהכתה בנו כשגירשו אותנו מבתינו.
אבקש לסיים במילותיך שלך מלפני כשנה: "ישיבה ממושכת של התושבים בדיור הארעי עלולה להסב להם ולמדינה נזקים בלתי הפיכים, שכן היא מעודדת תלות של המפונים, פוגעת בהשתלבותם התקינה בחברה ומסבה למדינה הפסדים כספיים. על מינהלת סל"ע לפעול לשלבם במסגרות נורמטיביות עצמאיות וזאת בדחיפות מיידית כדי למנוע סבל מיותר מהמפונים. עוד מצביע משרד מבקר המדינה על הצורך לקבל בהקדם החלטות אופרטיביות בנוגע להעברת המפונים מהדיור הזמני לבתי קבע, כדי שה"זמני" לא ייהפך ל"קבוע".
אנו מצפים למוצא פיך, האם לא ראוי שהציבור כולו ידע שנעשתה הנבלה הזאת בישראל?
בכבוד רב,
דוד מיכאלי
חקלאי, מעקורי גוש קטיף