דודי זילברשלג, יו"ר ארגון "מאיר פנים – כוח לתת", אומר כי היקף הפונים מצפון הארץ לסיוע גדל ככל הנראה בעקבות המלחמה. עם זאת הוא מציין כי המלחמה האחרונה יצקה תוכן חדש לעניין סיוע, "הרבה מאוד מהעשירים המקומיים שזו לא בדיוק הייתה נחלתם לסייע לנזקקים במזון, נמצאים היום במעגל בנדיבות לב לא מבוטלת", אמר זילברשג.
"לצערי ולשמחתי יש הרבה עבודה", הוא אומר ומסביר כי מצד אחד יש שמחה על ההיקפים של הנתינה והסיוע מהעם שלנו מצד שני ישנו שבר מבחינת המצוקות ואופי האנשים שבאים לבקש.
לדבריו, קשה מאוד להתחבר לנתוני דו"ח העוני שאומרים כי המצב התאזן. לטענתו יש לכך כמה סיבות, "אנו מקבלים פניות רבות מצפון הארץ, אלו מקומות שהיינו פעילים בהם באופן מינורי ביום יום ובימי המלחמה היינו יותר פעילים, המקומות האלה הצטרפו למעגל המבקשים אצלנו. בנוסף, סבור זילברשלג, כי ישנם אנשים שמחסום הבושה נשבר אצלם בעקבות המלחמה או שהמצב הקשה שנוצר שבר אצלם את המחסום. הוא מסביר כי אלו הגורמים לכך שאנשים שלא הכיר בשנים עברו פנו לארגון השנה ומדגיש כי אינם יכולים לענות לכל הדרישות.
זילברשלג מספר על מקרה אישי מיוחד בו נתקל לפני החג, "בשעות הערב פנה אלי אדםשהיה פעם בתפקיד ציבורי בכיר, מצאתי לו רבע שעה בשעת לילה מאוחרת ונפגשתי איתו, הוא סיפר לי כי שנתיים וחצי אין לו שכר מסודר, יש לו ילדים, משכנתא, והוצאות נוספות. הוא אמר כי לא התחיל עדיין לחשוב על פסח כי אין לו מאיפה להתחיל לחשוב". זילברשג אומר כי סיפור זה מאוד נגע לליבו. "המציאות הזו היא מציאות שטופחת על פנינו כל הזמן. קל מאוד היום להגיע לעוני במהירות רבה, אנשים לוקחים התחייבויות שהם לאורך זמן שהם נשענות על משכורת וכשהשכר ממאן להגיע אז שוקעים במצולה", הוא מסביר.
הוא מציין, כי יש חוסר סימטריה בין הנתונים המחקריים בישראל לבין המציאות בשטח וכי יש לכך יש לכך הרבה סיבות. לדבריו, אי אפשר לדבר על בישראל על רעב אבל על מחסור ומצוקה ניתן. "המזון הוא רק חלק מהבעיה", טוען זילברשלג, "אנשים שאין הכנסה, אין להם בריאות משלימה, אין להם חינוך משלים כי אין להם אפשרות לשלוח את ילדיהם לחוגים, אין להם כסף לשלם על טיפולי שיניים כראוי, כשאין להם שיניים ראויות יש להם קושי להתקבל למקום עבודה. זה מעגל נורא שיש בו מכלול גדול של חוליים שהם לאו דווקא קושי במזון או שובע".
"אנו עובדים באופן יום יומי אך כשמגיע פסח הבקשות גואות, אנו היינו רוצים לראות את כולם פועלים בשוטף ולא רק בחגים שאז כולם מסייעים" אומר, מנכ"ל הארגון, ומוסיף כי בארגון נחשפים לרמה מסוימת של אנשים שהם נצלנים שהולכים מעמותה לעמותה ולוקחים כפל לסיוע.
לסיום, אומר זילברשלג, כי יש הרבה אנשים שתורמים לארגון וכי בלי נדיבות הלב היהודית המסורתית לא היו יכולים לעבוד או להתקיים.
"לצערי ולשמחתי יש הרבה עבודה", הוא אומר ומסביר כי מצד אחד יש שמחה על ההיקפים של הנתינה והסיוע מהעם שלנו מצד שני ישנו שבר מבחינת המצוקות ואופי האנשים שבאים לבקש.
לדבריו, קשה מאוד להתחבר לנתוני דו"ח העוני שאומרים כי המצב התאזן. לטענתו יש לכך כמה סיבות, "אנו מקבלים פניות רבות מצפון הארץ, אלו מקומות שהיינו פעילים בהם באופן מינורי ביום יום ובימי המלחמה היינו יותר פעילים, המקומות האלה הצטרפו למעגל המבקשים אצלנו. בנוסף, סבור זילברשלג, כי ישנם אנשים שמחסום הבושה נשבר אצלם בעקבות המלחמה או שהמצב הקשה שנוצר שבר אצלם את המחסום. הוא מסביר כי אלו הגורמים לכך שאנשים שלא הכיר בשנים עברו פנו לארגון השנה ומדגיש כי אינם יכולים לענות לכל הדרישות.
זילברשלג מספר על מקרה אישי מיוחד בו נתקל לפני החג, "בשעות הערב פנה אלי אדםשהיה פעם בתפקיד ציבורי בכיר, מצאתי לו רבע שעה בשעת לילה מאוחרת ונפגשתי איתו, הוא סיפר לי כי שנתיים וחצי אין לו שכר מסודר, יש לו ילדים, משכנתא, והוצאות נוספות. הוא אמר כי לא התחיל עדיין לחשוב על פסח כי אין לו מאיפה להתחיל לחשוב". זילברשג אומר כי סיפור זה מאוד נגע לליבו. "המציאות הזו היא מציאות שטופחת על פנינו כל הזמן. קל מאוד היום להגיע לעוני במהירות רבה, אנשים לוקחים התחייבויות שהם לאורך זמן שהם נשענות על משכורת וכשהשכר ממאן להגיע אז שוקעים במצולה", הוא מסביר.
הוא מציין, כי יש חוסר סימטריה בין הנתונים המחקריים בישראל לבין המציאות בשטח וכי יש לכך יש לכך הרבה סיבות. לדבריו, אי אפשר לדבר על בישראל על רעב אבל על מחסור ומצוקה ניתן. "המזון הוא רק חלק מהבעיה", טוען זילברשלג, "אנשים שאין הכנסה, אין להם בריאות משלימה, אין להם חינוך משלים כי אין להם אפשרות לשלוח את ילדיהם לחוגים, אין להם כסף לשלם על טיפולי שיניים כראוי, כשאין להם שיניים ראויות יש להם קושי להתקבל למקום עבודה. זה מעגל נורא שיש בו מכלול גדול של חוליים שהם לאו דווקא קושי במזון או שובע".
"אנו עובדים באופן יום יומי אך כשמגיע פסח הבקשות גואות, אנו היינו רוצים לראות את כולם פועלים בשוטף ולא רק בחגים שאז כולם מסייעים" אומר, מנכ"ל הארגון, ומוסיף כי בארגון נחשפים לרמה מסוימת של אנשים שהם נצלנים שהולכים מעמותה לעמותה ולוקחים כפל לסיוע.
לסיום, אומר זילברשלג, כי יש הרבה אנשים שתורמים לארגון וכי בלי נדיבות הלב היהודית המסורתית לא היו יכולים לעבוד או להתקיים.