ארגון 'קו לעובד' דורש לפסול כ'בלתי חוקתית' תקנה המחייבת מעסיק ישראלי לדאוג ליציאתו מהארץ של עובד זר, בתום עבודתו. מדובר בתקנה הקובעת כי "מעביד בישראל שהגיש בקשה עבור תושב חוץ... יהיה אחראי ליציאתו של אותו תושב חוץ עם תום עבודתו אצלו".
בעתירה שהגיש הארגון נגד הממשלה נטען כי התקנה פוגעת קשות בעובדים הזרים ובזכויותיהם וכי אין מדובר במקרים בודדים אלא "בתופעה נפוצה הקיימת בהיקף נרחב בכל הענפים שבהם מועסקים מהגרי עבודה".
הארגון מציין בעתירה כי 'הוצאה מישראל' כמוה כמו 'גירוש מישראל' וכי בהחלטה קודמת של בית המשפט נקבע כי "גירוש עובדים זרים מישראל בטרם הרוויחו די כסף כדי לכסות את חובותיהם, הינה פעולה הכרוכה בפגיעה כלכלית אנושה בעובד ובתלויים בו".
הארגון מוסיף וטוען כי למעסיק הישראלי יש מוטיבציה להוציא את העובד הזר. גם בשל הרווח הצפוי לו מדמי התיווך הכרוכים בהבאת עובד חדש במקומו של זה שהוטס חזרה לארצו, וגם בשל 'ענישה' שנוקטת המדינה כלפי המעסיק. מעסיק נאלץ לחתום על כתב התחייבות לפיו "עם תום תקופת רשיון העבודה יצאו כל העובדים הזרים את הארץ". יתירה מכך, בדף המידע למעסיק מובהר לו כי "חובה על המעסיק לדווח למשרד הפנים על נטישת עובד זר.. המעסיק לא יזוכה כל עוד הנוטש נמצא בארץ". כל אלו גורמים למעסיק הישראלי לנקוט ב'טכניקות' שונות כולל הובלת העובד בכוח לנמל התעופה, כדי לוודא שהוא יוצא מהארץ.
המדינה היא הרשות המוסמכת לוודא יציאת העובדים ולא המעסיקים, נטען בעתירה, האצלת הסמכות בידי אנשים פרטיים ללא שניתן לפקח על מעשיהם, פסולה, "בהאצילה סמכותה לאחר אין הרשות המנהלית רשאית להתפרק לגמרי מסמכות זו ולהותיר את הנאצל לגבש בעצמו את אמות המידה לביצועה".
על רקע הרפורמה שעורכת הממשלה בתקנות העסקת עובדים זרים, יש לדרוש לפסול את התקנה, נכתב בעתירה. כמו כן יש לדרוש מהמדינה לבטל את המדיניות המענישה מעבידים על נטישת עובדיהם. "על הממשלה לקבוע במפורש בתנאי היתר העסקה המונפק על ידי משרד התמ"ת באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי המעבידים אינם אחראים ליציאתם של עובדיהם מישראל. וכי אסור להם לגרום ליציאתם מן הארץ של העובדים כנגד רצונם".
בעתירה שהגיש הארגון נגד הממשלה נטען כי התקנה פוגעת קשות בעובדים הזרים ובזכויותיהם וכי אין מדובר במקרים בודדים אלא "בתופעה נפוצה הקיימת בהיקף נרחב בכל הענפים שבהם מועסקים מהגרי עבודה".
הארגון מציין בעתירה כי 'הוצאה מישראל' כמוה כמו 'גירוש מישראל' וכי בהחלטה קודמת של בית המשפט נקבע כי "גירוש עובדים זרים מישראל בטרם הרוויחו די כסף כדי לכסות את חובותיהם, הינה פעולה הכרוכה בפגיעה כלכלית אנושה בעובד ובתלויים בו".
הארגון מוסיף וטוען כי למעסיק הישראלי יש מוטיבציה להוציא את העובד הזר. גם בשל הרווח הצפוי לו מדמי התיווך הכרוכים בהבאת עובד חדש במקומו של זה שהוטס חזרה לארצו, וגם בשל 'ענישה' שנוקטת המדינה כלפי המעסיק. מעסיק נאלץ לחתום על כתב התחייבות לפיו "עם תום תקופת רשיון העבודה יצאו כל העובדים הזרים את הארץ". יתירה מכך, בדף המידע למעסיק מובהר לו כי "חובה על המעסיק לדווח למשרד הפנים על נטישת עובד זר.. המעסיק לא יזוכה כל עוד הנוטש נמצא בארץ". כל אלו גורמים למעסיק הישראלי לנקוט ב'טכניקות' שונות כולל הובלת העובד בכוח לנמל התעופה, כדי לוודא שהוא יוצא מהארץ.
המדינה היא הרשות המוסמכת לוודא יציאת העובדים ולא המעסיקים, נטען בעתירה, האצלת הסמכות בידי אנשים פרטיים ללא שניתן לפקח על מעשיהם, פסולה, "בהאצילה סמכותה לאחר אין הרשות המנהלית רשאית להתפרק לגמרי מסמכות זו ולהותיר את הנאצל לגבש בעצמו את אמות המידה לביצועה".
על רקע הרפורמה שעורכת הממשלה בתקנות העסקת עובדים זרים, יש לדרוש לפסול את התקנה, נכתב בעתירה. כמו כן יש לדרוש מהמדינה לבטל את המדיניות המענישה מעבידים על נטישת עובדיהם. "על הממשלה לקבוע במפורש בתנאי היתר העסקה המונפק על ידי משרד התמ"ת באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי המעבידים אינם אחראים ליציאתם של עובדיהם מישראל. וכי אסור להם לגרום ליציאתם מן הארץ של העובדים כנגד רצונם".