השנה היא 1942 בברלין. ברונו הוא ילד גרמני, לא יהודי, שאביו הוא איש אס.אס בכיר. כשאביו מקבל קידום, משפחתו עוקרת מביתה. גדר גבוהה נמתחת עד לקצה האופק במקום החדש שבו ברונו ומשפחתו מתגוררים, וברונו הסקרן בוחן את סביבתו החדשה ומתעקש למצוא משהו אחר, משהו שישנה את האווירה הקודרת המעיבה עליה.
דרך עיניו מספר ברונו על המתרחש סביבו במחנה ההשמדה שליד ביתו מבלי להבין מה הוא רואה.בזמן שהוא חוקר את סביבתו החדשה הוא פוגש בנער יהודי שחייו והנסיבות להגעתו למקום שונים מאוד משלו. תוצאת המפגש ביניהם היא חברות שסופה טרגי ומפתיע.
במבט ראשון נראה ספר זה כמתאים ביותר לקריאה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. למעשה, הוא מהווה חלק ממגמה שנראית כבר זמן רב לגמד את אחריות העם הגרמני לרצח היהודים.
משפחתו של קצין האס אס מביעה באופן כזה או אחר סלידה ממעשיו וממעשיהם של החיילים הנאציים. גם הידידות המופלאה בין שני הילדים שנגמרת באופן מפתיע ביותר אומרת למעשה שאדם הוא אדם באשר הוא אדם וכי אין כל הבדל בין דם לדם.
גם סופו של הסיפור במשפט הבנאלי: "כל זה כמובן קרה לפני זמן רב ושום דבר דומה לזה לעולם לא יכול לקרות שוב, לא בימינו ובדורנו" מטשטש את העובדות על התפרצויות האנטישמיות נגד יהודים שרק עולות בשנים האחרונות ברחבי העולם.
דרך עיניו מספר ברונו על המתרחש סביבו במחנה ההשמדה שליד ביתו מבלי להבין מה הוא רואה.בזמן שהוא חוקר את סביבתו החדשה הוא פוגש בנער יהודי שחייו והנסיבות להגעתו למקום שונים מאוד משלו. תוצאת המפגש ביניהם היא חברות שסופה טרגי ומפתיע.
במבט ראשון נראה ספר זה כמתאים ביותר לקריאה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. למעשה, הוא מהווה חלק ממגמה שנראית כבר זמן רב לגמד את אחריות העם הגרמני לרצח היהודים.
משפחתו של קצין האס אס מביעה באופן כזה או אחר סלידה ממעשיו וממעשיהם של החיילים הנאציים. גם הידידות המופלאה בין שני הילדים שנגמרת באופן מפתיע ביותר אומרת למעשה שאדם הוא אדם באשר הוא אדם וכי אין כל הבדל בין דם לדם.
גם סופו של הסיפור במשפט הבנאלי: "כל זה כמובן קרה לפני זמן רב ושום דבר דומה לזה לעולם לא יכול לקרות שוב, לא בימינו ובדורנו" מטשטש את העובדות על התפרצויות האנטישמיות נגד יהודים שרק עולות בשנים האחרונות ברחבי העולם.